החוק הראשון של הרפואה החדשה
(הקונפליקט)

החוק הביולוגי הראשון של הרפואה החדשה עוסק בגורם של המחלה, הקונפליקט הביולוגי, ומסביר את הגורמים לו, את התנאים להתרחשותו ואת התוצאה שלו: הפעלת תוכנית ביולוגית מיוחדת (ראו החוק הביולוגי השני). הכרות עם הקונפליקט והאופן בו הוא משפיע על הגוףנפש הינה בעלת חשיבות עליונה בהבנת הרפואה החדשה

לחוק הביולוגי הראשון שלושה קריטריונים:

הקריטריון הראשון: כל "מחלה" (להלן תוכנית ביולוגית מיוחדת – תב"מ) – מקורה בארוע קונפליקט (DHS), שהוא הלם מאוד בלתי צפוי, מאוד חריף ומבודֶד, הקורה בו זמנית בנפש, במוח ובאיבר התואם בגוף.

הקריטריון השני: תוכן הקונפליקט קובע איזה איבר יושפע ומאיזה אזור במוח יישלט התב”מ

הקריטריון השלישי: כל תב"מ מופעל ורץ באופן מסונכרן בשלושת רמות האורגניזם: הפסייכי, המוח והאיבר.

הערה: הקיצור תב"מ הוא תרגום מהקיצור ‘SBS‘ שמקורו בגרמנית: "Sinnvolles Biologisches Sonderprogramm" (תוכנית ביולוגית משמעותית מיוחדת). הקיצור DHS פירושו תסמונת דירק האמר, על שם בנו של ד"ר האמר, שהריגתו הביאה, בעקיפין, לתגליות הרפואה החדשה. באתר זה המונחים DHS וקונפליקט משמעותם דומה. הקיצורים DHS ו- SBS מוגנים בזכויות יוצרים.

קונפליקט ביולוגי

במונחי הרפואה החדשה (GNM), קונפליקט הוא אירוע שלא יכולנו לצפות אותו ושלא היינו מוכנים אליו ולכן מביא להלם ומצוקה רגשית. התחושה היא של סטרס עמוק וקושי "לתקשר" את התחושה שנגרמה בשל הארוע (לכן ‘מבודֶד’). מנקודת מבט ביולוגית, בלתי צפוי משמעו כי בשל חוסר המוכנות, המצב עשוי להיות הרה גורל עבור מי שנתפס בלתי מוכן. על מנת לתמוך באורגניזם במהלך המשבר הבלתי צפוי, מופעלת באופן מידי תוכנית ביולוגית משמעותית מיוחדת (תב"מ), הנמצאת במצב הכן בדיוק עבור הקונפליקט מסוג כזה. המשמעות של הפעלת התוכנית הביולוגית המיוחדת הזו של הטבע, היא בשיפור תפקוד של איבר או רקמה מסויימים, כך שהפרט יימצא בעמדה טובה יותר לנהל, ובסופו של דבר לפתור, את הקונפליקט. מכיוון שהקונפליקט מתרחש בו בזמן בפסייכי (נפש), במוח ובאיבר התואם בגוף, אנו מדברים ברפואה החדשה על קונפליקטים ביולוגיים ולא על קונפליקטים פסיכולוגיים.

הערה: קונפליקטים ביולוגיים קשורים תמיד לתפקוד של האיבר הרלוונטי בגוף. לדוגמה, איברי דרכי העיכול מושפעים מקונפליקטים הקשורים לנתח (אי יכולת לתפוס, לבלוע, לעכל או לסלק נתח/דבר כלשהו), הרחם והערמונית מגיבים לקונפליקטים של הולדה, והעור העילי (אפידרמיס) מגיב לקונפליקטים של פרידה.

שימו לב: תת-תזונה, הרעלה או פציעה עלולים לגרום לתפקוד לקוי של איבר גם ללא התרחשות של קונפליקט.

בעלי חיים סובלים מקונפליקטים ביולוגיים במצבים ממשיים, למשל, כאשר הם מותקפים על ידי יריב, כאשר הם מאבדים את הקן או את הטריטוריה שלהם, או כאשר הם מופרדים מבן זוג או מצאצא שלהם. חוויית הקונפליקט הביולוגי היא המחברת אותנו עם כל היצורים החיים.

מכיוון שבני אדם מסוגלים לחשיבה דימויית (מטאפורית), אנו מסוגלים לחוות קונפליקטים ביולוגיים גם במובן הסמלי. עבורנו, קונפליקט התקפה יכול להיגרם גם על ידי הערה פוגענית, קונפליקט של אובדן טריטוריאלי בעקבות מעבר לא רצוי, קונפליקט של רעב בעקבות אובדן הכנסה, קונפליקט מיני כאשר בן/בת הזוג שלנו "מזדווג" עם מישהו אחר, קונפליקט ירידת ערך עצמי בגלל התעללות, או קונפליקט של פחד מוות כתוצאה מהלם הנגרם מאבחנת סרטן.

שימו לב: כאשר ארוע קונפליקט (DHS) מתרחש, הקונפליט נרשם בכל שלוש הרמות (פסייכי, מוח וגוף) בבת אחת.

רמת הפסייכי

ברפואה החדשה, הפסייכי נחשב לחלק בלתי נפרד מהביולוגיה האנושית. זהו ה’איבר’, כביכול, שמטבעו מזהה סכנות. ברגע שקורה אירוע קונפליקט, הפסייכי משייך לו קונפליקט ביולוגי בעל תוכן מסוים כגון "כעס בטריטוריה", "דאגה בקן", "נטישה של הלהקה", "פרידה מבן זוג", "אובדן צאצא", וכן הלאה. השיוך הזה מתרחש בשבריר שנייה וברמה תת-הכרתית לחלוטין.

לפיכך, התפיסה התת-הכרתית וההערכה הסובייקטיבית של המצב הקונפליקטיבי, היא שקובעת איזו תוכנית ביולוגית מיוחדת תופעל. למותר לציין כי חוויות העבר שלנו, ההתניות החברתיות והתרבותיות שלנו, הערכים שלנו, האמונות שלנו, הידע שלנו, הציפיות שלנו, נקודות התורפה שלנו, הפחדים שלנו וגורמים נוספים תורמים רבות לתפיסתנו את הסיטואציה בעת ארוע הקונפליקט. חוויות והתניות אלו, כמו גם היכולת של בני אדם לחשוב בסמלים ולדמות דברים, הם שהופכים את חוויית הקונפליקט לסובייקטיבית כל כך. כך יכול לקרות כי אנשים שונים יחוו את אותו ארוע בדיוק, אך אחד יגיב עם קונפליקט מסויים והאחר יגיב עם קונפליקט שונה ובעוצמה שונה, או אפילו ללא קונפליקט כלל.

עם זאת, האופן המדוייק בו תת-המודע תפס ארוע קונפליקט מסוים (תוכן הקונפליקט), מתגלה רק כאשר התסמינים הפיזיים מופיעים. בין אם אדם מקבל כאב גרון, חוטף הצטננות, סובל משלשולים, מתגרד מפריחה בעור או מקבל סרטן כלשהו, תלוי באופן בו הקונפליקט נחווה כאשר הארוע התרחש.

היבטים פסיכולוגיים יכולים ללא ספק ליצור נטייה מוקדמת לקונפליקט ביולוגי מסויים. עם זאת, בהיעדר קונפליקט הם אינם מסוגלים להפעיל תוכנית ביולוגית מיוחדת, מכיוון שכמו מינים אחרים, אנו, בני האדם, מגיבים למצוקה בלתי צפויה ברמה ביולוגית ולא ברמה אינטלקטואלית או פסיכולוגית בלבד.

הערה: אדם יכול לסבול מקונפליקט גם יחד עם מישהו אחר או בעבורו.

רמת המוח והמוקד של האמר

ברגע קרות ארוע הקונפליקט, ההלם הנוצר משפיע על אזור מסוים, מתוכנת מראש, במוח. בסריקת CT (טומוגרפיה ממוחשבת) של מוח ניתן לראות את השפעה הזו כמערכת של טבעות קונצנטריות (בעלות מרכז משותף) עם גבולות ברורים או כחצי עיגול, בהתאם למיקום. ברפואה החדשה, תצורת טבעת מסוג זה נקראת מוקד האמר (או HH – מגרמנית: Hamerscher Herd ). המונח נטבע במקור על ידי מתנגדיו של ד"ר האמר , שכינו בלעג את התופעות הללו "מוקדי האמר המפוקפקים".

מיקומו של מוקד האמר נקבע על פי תוכן הקונפליקט.
גודלו של מוקד האמר נקבע על פי עוצמת הקונפליקט.

בסריקת CT זו, מוקד האמר (HH) נצפה באזור במוח השולט על זרוע שמאל. הוא מספר את סיפורה של אישה שמאלית שסבלה מקונפליקט מוטורי כאשר איבדה במפתיע חבר אהוב (היא לא הצליחה להחזיק בו עם הזרוע השמאלית שלה, שבמקרה שלה היא "זרוע בן-הזוג שלה"). הגבולות החדים של הטבעות מצביעה על כך שהתב"מ נמצאת בשלב הפעיל.

לפני שד"ר האמר גילה את מבני הטבעת הללו במוח, הרדיולוגים התייחסו אליהם כאל תופעות לוואי מלאכותיות שנוצרו עקב תקלה במכונה. אבל בשנת 1989, חברת סימנס, יצרנית של ציוד טומוגרפיה ממוחשבת (CT), אישרה כי טבעות דמויות מטרה אלה לא יכולות לנבוע מהמכשיר, כי גם כאשר מבוצעת טומוגרפיה חוזרת ומזוויות שונות, אותה התצורה מופיעה תמיד באותו מיקום.

יתר על כן, במהלך של תב"מ, המופע של מוקד האמר משתנה מתצורת טבעות עם גבולות חדים (בשלב פעיל של הקונפליקט) למבנה טבעת בצקתי (בחצי הראשון של שלב התיקון – PCL-A) ואז למוקד לבן, המכיל תאי נוֹירוגְלִיה (במחצית השניה של שלב התיקון – PCL-B). לפיכך, אם מספר תב"מ פועלות בו זמנית אצל אדם, יראו במוחו כמה מוקדי האמר בסריקת המוח, ולעתים קרובות הם יציגו צורה שונה בהתאם לשלב של התב”מ המסויים.

סדרה זו של תמונות מוח מציגה תופעות לוואי טבעתיות מלאכותיות, הנובעות ממכשיר ה- CT עצמו. טבעות רפאים אלו מופיעות במיקום אחיד בכל התמונות, גם בשכבות שונות של המוח. דבר זה קורה בדרך כלל כאשר המכשיר לא מכויל.

בפרקטיקה של הרפואה החדשה, CT מוח הוא כלי האבחון האולטימטיבי. ניתוח יסודי של סריקת המוח מאפשר להסיק מסקנות מהימנות לגבי אופי הקונפליקט, עוצמתו, איזה איבר מושפע ממנו, האם התב”מ נמצא בשלב פעיל או בשלב התיקון (ריפוי) ולאילו תסמיני ריפוי ניתן לצפות ברגע שהקונפליקט ייפתר. מוקדי האמר (אפשר גם לקרוא להם "סמני קונפליקט") הם ההוכחה המדויקת לכך שהפסייכי מתקשר עם כל איברי הגוף, דרך המוח כתחנת בקרה שממנה מנוהלות התוכניות הביולוגיות המיוחדות.

הערה: ברפואה החדשה, ניתוח סריקת מוח מבוסס על CT שנלקח ללא חומר ניגוד. התמונות נצפות מנקודת המבט של הנבדק (הצד הימני של ה- CT = הצד הימני של המוח).

הקשר פסייכי – מוח – איבר

בגזע המוח , מרכזי הבקרה של האיברים בצינור העיכול והקשורים אליו מסודרים במבנה טבעתי, החל מהצד הימני עם ממסרי המוח של הפה והלוע, נאדיות הריאה, הושט, הקיבה, פרנכימת הכבד, בלוטת הלבלב, התריסריון, המעי הדק, המשך נגד כיוון השעון עם ממסרי המוח של התוספתן, המעי העיוור, המעי הגס, פי הטבעת, ושלפוחית השתן בצד שמאל של גזע המוח.

רקמות שונות בעיניים, אוזניים, בלוטת התריס והכליות מקורן דומה לשה של רקמות מערכת העיכול והן מגיבות בצורה דומה ולקונפליקטים דומים באופים (ראו שכבות הנבט במאמר החוק השלישי)

המוחון (צרבלום) השוכן ליד גזע המוח, שולט על ה"עורות" של הגוף (שכבת הדרמיס בעור, קרום הריאה, קרום הצפק בבטן, קרום הלב) המגינים על הגוף ומעגנים במקומם את האיברים הפנימיים החיוניים.

בלוטות החלב בשד התפתחו מבלוטות זיעה שהן חלק משכבת הדרמיס בעור, מסיבה זו הן מקושרות אל ממסר שכבת הדרמיס במוחון.

במדולה של קליפת המוח , נמצאים הממסרים המוחיים של רקמות השלד השונות, הגולגולת, הזרועות, הכתפיים, החוליות (עמוד השדרה), האגן, הירכיים, הברכיים והרגליים מסודרים בצורה מסודרת מהראש עד כף הרגל.

כל ממסר כזה במוח שולט בכל הרקמות (עצמות, שרירים, גידים, רקמות חיבור, לימפה וכלי דם) באיבר או איזור אליו הוא מקושר

קליפת המוח מחולקת למספר חלקים תפקודיים (ראו תרשים חלקי קליפת המוח בימין התמונה):

קליפת המוח הסנסורית הקדם-מוטורית (בחזית הראש: צינוריות בלוטת התריס, צינורות הלוע)
קליפת המוח המוטורית (שרירים משורטטים; שרירי הגרון, שרירי הסימפונות)
קליפת המוח הסנסורית (עור, גרון, סימפונות)
קליפת המוח הבתר-סנסורית (מעטפת העצם, עורקים כליליים, ורידים כליליים, צוואר הרחם, רירית פני החלחולת, הקיבה, צינוריות המרה, כיס המרה, צינוריות הלבלב, אגן הכליה, הרחם, השופכנים, שלפוחית השתן והשופכה)
קליפת המוח הוויזואלית(הרשתית, הגוף הזגוגי)

הערות

מרכז הגלוקוז נשלט מהדיאנצפלון במרכז המוח.
האונה הרקתית בקליפת המוח חוצה את מרבית חלקי המוח מקדמתו לאחור (ראו קו מקווקו בתרשים שמאלי עליון במפת האונה הרקתית). התרשים מציג את ממסרי האונה הרקתית בחלקי המוח השונים בלבד. לפירוק הממסקים הרבים באונה זו מובא בדפי האיברים והרקמות הנשלטים על ידם

מוח הראש ו”מוח האיברים”

יחסי גומלין משמעותיים אלו בין הפסייכי, המוח והגוף, מתקיימים כבר מיליוני שנים. במקור, תוכניות ההישרדות הביולוגיות הללו כוונו מ"מוח האיברים" (לצמחים עדיין יש מוח איברים כזה, הם סובלים מקונפליקטים ביולוגיים, למשל, כתוצאה מחשיפה לגשם חומצי). עם זאת, עם המורכבות ההולכת וגדלה של צורות החיים, התפתח "מוח ראש" (הבקר הראשי) שממנו מתואמת כל תוכנית ביולוגית מיוחדת. המעבר מ"מוח האיברים" ל"מוח הראש" מסביר מדוע, בהתאם להיגיון האבולוציוני, מרכזי הבקרה במוח מסודרים באותו סדר כמו האיברים בגוף. התאים של גוף האדם הם מעין "מוח בראשיתי" עם גרעיני התאים כמיקרו-מחשבים הנשלטים ממוח הראש כתחנת הפיקוח. מוח הראש ו"מוחות" התאים מחוברים עצבית זה לזה.

סריקת CT מרשימה זו, המראה מוקד האמר באזור החוליה המותנית הרביעית (בשלב פעיל של קונפליקט ירידת ערך עצמי), ממחישה היטב את התקשורת בין המוח לאיבר

רמת האיבר

עם ההשפעה של הקונפליקט בממסר המוח התואם, השפעתו נרשמת באופן מיידי גם באיבר התואם, והתוכנית המיוחדת הביולוגית מופעלת.

צדיות מולדת וצדיות נרכשת

ביישום המעשי של הרפואה החדשה, בירור הצדיות המולדת של האדם (האם נולד עם יד דומיננטית ימנית או שמאלית) הוא בעל חשיבות עליונה, משום שהצדיות קובעת אם הקונפליקט ישפיע על הצד הימני או השמאלי של המוח, ואם תסמין (פריחה בעור, חולשת שרירים, כאבים ראומטיים, סרטן השד) יתרחש בצד ימין או שמאל של הגוף, תוך התחשבות בקשר הצולב בין מהמוח לאיבר (הקישור בין ממסר מסוים במוח לבין האיבר הקשור אליו בגוף, הוא קבוע תמיד ואינו משתנה).

הערה: הצדיות נקבעת ברגע חלוקת התא הראשונה לאחר ההתעברות. זו הסיבה שאצל תאומים זהים אחד הוא ימני ביולוגית ואחד שמאלי. בעוד שבשעת הלידה, הצדיות המולדת היא שמאלית אצל כ- 40% מהילודים, הרי ששמאליים רבים עוברים בילדותם המוקדמת ‘הכוונה’ תרבותית וחברתית לשימוש מיומן בידם הימנית, כדי להשתלב בעולם "הימני" (לדוגמה עם שימוש במספריים או בעכבר המחשב, המותאמים לימניים). אנשים אלו בעלי "צדיות נרכשת", משתמשים בידם הימנית במיומנות רבה למרות שברמת המוח הם ‘מחווטים’ כשמאליים.

דרך קלה לזהות את הצדיות המולדת של אדם היא מבחן מחיאות הכפיים – כשמוחאים כפיים כמו בתשואות בתיאטרון. היד שנמצאת יותר למעלה היא היד הדומיננטית המראה את הצדיות המולדת של אדם. יד זו גם עושה בדרך כלל את מרבית התנועה במחיאת הכף. בנוסף, ניתן להבחין כי בתנאים רגילים, ימניים מתחילים לצעוד עם רגל ימין, שמאליים עם רגל שמאל.

כאמור לעיל, רבים מהשמאליים מיומנים במידה דומה בשתי הידיים (אמבידקסטרוס, דו-ידיים).

מקור תמונות: learninggnm.com

הערה: כשם שכל אדם הוא ימני או שמאלי, כך גם כל חיה היא ימנית או שמאלית.
כפי שניתן לראות בתמונה לעיל, כלב אחד נותן את הכפה הימנית, השני את הכפה השמאלית.
שימו לב באיזו רגל חיית המחמד שלכם עושה את הצעד הראשון!

הצדיות והשפעתה על ביטוי הקונפליקט

המשמעות המעשית של הצדיות נובעת מכך שהצד החלש (צד שמאל אצל ימני וימין אצל שמאלי) מגיב רק לקונפליקטים הקשורים לאמו או ילדו של אדם, בעוד שהצד החזק שלו (צד ימין אצל ימני וצד שמאל אצל שמאלי) מגיב לקונפליקטים הקשורים לבן/בת-זוג* שלו (ראו קונפליקטים של דאגה בקן, קונפליקטים של פרידה, קונפליקטים של שמיעה, קונפליקטים של התקפה, קונפליקטים של ירידת ערך עצמי).

במילים אחרות, לפי עקרון הצדיות: אדם ימני מגיב לקונפליקט עם אמא/ילד שלו בצד השמאלי של הגוף ולקונפליקט עם בן/בת זוג בצד הימני. אצל אנשים שמאליים זה הפוך, אדם שמאלי מקשר קונפליקט עם האם/ילד עם הצד הימני של הגוף וקונפליקט עם בן/בת הזוג עם הצד השמאלי. התסמינים יתבטאו בהתאם.

* בן/בת-זוג מיהם?
לצורך עניין הצדיות, ההגדרה בן/בת זוג כוללת גם את כל הסביבה החיצונית, ויכולה להתייחס בין היתר גם לאבא, לאחים ואחיות, שותף לחיים, קרובי משפחה, עמיתים, שותפים עסקיים, שכנים, חברים לספסל הלימודים, ידידים או אויבים, ולמעשה כל מה שאינו נתפס כאמו/ילדו של אדם.

עבור גבר, ילדיו נתפסים כשייכים לצד אם/ילד (הצד החלש שלו) כאשר הוא מגדל את הילד וכאשר רגשותיו האבהיים חזקים מאוד, אם זה לא כך, הילד יתפס מבחינתו כבן/בת זוג והוא יגיב לקונפליקט הקשור אליו בצד החזק שלו.
עבור ילד/ה, האב הוא ה"בן הזוג" הראשון והילד יגיב לקונפליקטים הקשורים אליו בצד החזק של גופו. בצורה דומה, האם יכולה להיתפס כבת-זוג אם הילד גדל, לדוגמה, עם הסבא והסבתא, או אם יחסי האם והילד הידרדרו.
אצל מבוגר, המטפל באב חולה כאילו הוא ילד שלו, סביר להניח שהאב יקושר לצד האם/ילד.
חיית מחמד יכולה להיתפס כקשורה לצד אם/ילד או כחבר (בן/בת זוג). קונפליקט שמעורר בן זוג, למשל קונפליקט פרידה, יקשר אל האֶם במידה ותת-המודע מקשר אותו אליה (לדוגמה: "זה קרה גם לאמא שלי").

מה שקובע בסופו של דבר זו התפיסה הסובייקטיבית, עם מי הקונפליקט מקושר ברגע בו הוא קורה (השוו עם קונפליקטים מקומיים). מסיבה זו, בנוסף לזיהוי הצדיות המולדת, יש לוודא עם האדם מהי התפיסה הסובייקטיבית שלו לגבי האדם אליו נקשר הקונפליקט.

תחולת הצדיות:

כללי הצדיות חלים על כל האיברים הנשלטים מהמוח הקטן, מהמדולה של קליפת המוח ומקליפת המוח (זאת למעט האונות הרקתיות, מרכז הגלוקוז וממסרי המוח של צינוריות בלוטת התריס וצינורות הלוע. ראו עקרון המגדר, הצדיות והמצב ההורמונלי להלן).

הערה: בעבור איברים הנשלטים מגזע המוח, צדיות האדם אינה רלוונטית.

ההיגיון האובולוציוני בתופעה זו יתכן ונעוץ באבחנה לפיה אישה נוטה לשאת את ילדה בזרועה החלשה, בעיקר כאשר היא מבצעת משימה ידנית אחרת. לכן, אישה ימנית תחזיק את ילדה בזרועה השמאלית, בעוד אישה שמאלית תחזיקו בזרועה הימנית. בצורה זו היד הדומיננטית והמיומנת יותר שלה חופשיה לפעול ולבצע מטלות שונות. התנהגות מולדת זו הפכה לתבנית ביולוגית עבור צד האם/ילד.

דוגמה: אם אישה ימנית סובלת מ"קונפליקט דאגה בקן" בקשר לבריאות הילד שלה, היא תפתח גידול בבלוטת חלב בשד השמאלי שלה. מכיוון שיש הצלבה בין המוח לאיבר, מוקד האמר יראה בסריקת CT מוח בצד הימני של המוחון, בו נמצא הממסר השולט על רקמת בלוטות החלב של השד השמאלי.

אם האישה היא שמאלית, "קונפליקט הדאגה בקן" הקשור לבריאות הילד שלה יתבטא כגידול בשד ימין, וההשפעה תופיע בסריקת CT בחצי השמאלי של המוחון. אם, לעומת זאת, הקונפליקט קשור לבן זוגה, היא תפתח גידול בשד השמאלי שלה ומוקד האמר ימצא במוחון, בממסר בלוטות החלב של שד ימין.

אם, מנגד, קונפליקט הדאגה בקן קשור לבן זוג, לדוגמה, האשה הימנית תפתח גידול בבלוטות החלב של שד ימין, והאישה השמאלית תפתח את הגידול בבלוטות בשד שמאל.

הצדיות הביולוגית הימנית והשמאלית והשפעתה על קונפליקטים מוכיחה כי תסמינים פיזיים הנובעים מארוע קונפליקט (DHS) מקורם בקונפליקט ביולוגי. תיאוריות רפואיות סטנדרטיות הטוענות כי "מחלות" נגרמות על ידי "מערכת חיסונית חלשה", תזונה לקויה, גנים פגומים, חיידקים פתוגניים, או על ידי אמונות ("אמונות יכולות לגרום לך לחלות" – ברוס ליפטון) אינן מסוגלות להסביר מדוע מצב מסוים כגון דרמטיטיס, כאבי מפרקים, שיתוק שרירים, או סוגי סרטן מסוימים מתפתחים בצד ימין או שמאל של הגוף (או בשניהם). אפילו מנקודת מבט פסיכולוגית לחלוטין, בתפיסות אלו אין היגיון.

סוגים של קונפליקטים

קונפליקט מרכזי או צידי-מרכזי מתייחס לארוע קונפליקט שנחווה בו זמנית כקשור הן לאם/ילד והן לבן זוג/שותף ומערב את שני צידי הגוף. לדוגמה, אם אישה ימנית תופסת את הילד הבוגר שלה בעיקר כ’שותף’, התסמינים (פריחה בעור, כאבים ראומטיים, כאבי מפרקים) יופיעו בעיקר בצד ימין (צד ‘בן הזוג’ שלה). במקרה כזה, מרכז מוקד האמר ימצא במחצית השמאלית של המוח (צידי-מרכזי).מנגד, קונפליקט הקשור לאיבר זוגי כמו השדיים – למשל קונפליקט דאגה בקן – יתבטא במסרי בלוטת השד של שני השדיים, וישפיע על השד הימני והשמאלי גם יחד.

CT מוח זה מראה את ההשפעה של קונפליקט פרידה מרכזי עם מוקד האמר (HH) המתפרס באופן שווה על פני שתי ההמיספרות המוחיות; מרכז ה-HH נמצא בקו האמצע של קליפת המוח הסנסורית (ראו דיאגרמת הרפואה החדשה). התסמין ברמת האיבר הוא פריחה בעור ומופיעה באופן שווה על שתי הרגליים.

קונפליקט מקומי משפיע על אזור הגוף שנקשר לקונפליקט. לדוגמה, מכה בכתף ימין (קונפליקט התקפה) תשפיע על האזור הרלוונטי בשכבת הדרמיס בעור, ללא תלות בצד האם/ילד – בן זוג. הווה אומר שלתפיסה של קונפליקט שנקשר למקום ספציפי בגוף יש עדיפות על כללי הצדיות.

קונפליקט כללי הוא זה המשפיע על האדם השלם כמכלול. ומכך נובע, שהתסמינים יכולים להופיע משני צידי הגוף ובכל מקום בו. קונפליקטים כלליים (קונפליקטים של פרדה, קונפליקטים של ירידת ערך עצמי) אופייניים בעיקר לילדים ולקשישים.

האונות הרקתיות ועקרון המגדר, הצדיות והמאזן ההורמונלי

עבור איברים ורקמות הנשלטים מקליפת המוח, במיוחד מהאונות הרקתיות (אונות טמפורליות – הכוללות את ממסרי המוח של שרירי הסימפונות, רירית הסימפונות, שרירי הגרון, רירית הגרון, עורקים כליליים, ורידים כליליים, צוואר הרחם, עקום הקיבה הקטן, דרכי המרה, כיס המרה, צינוריות הלבלב, פי הטבעת, אגן הכליה, השופכנים, שלפוחית השתן, והשופכה), וכן איברים הנשלטים מקליפת המוח הסנסורית קדם–מוטורית (בעיקר ממסרי צינוריות בלוטת התריס, צינוריות הלוע), וכן אלו הקשורים למרכז הגלוקוז (תאי אלפא, ותאי בטא של הלבלב), יש לכולם התנהגות יחודית ושונה היכולה להביא לשינוי בממסר המגיב לקונפליקט ולכן גם לשינוי האיבר או הרקמה שיושפעו מהקונפליקט ויציגו את התסמינים.

בממסרים אלו, כדי לזהות נכונה את סוג הקונפליקט שחווה האדם, עלינו לקחת בחשבון את המגדר, המאזן ההורמונלי והצדיות של האדם. לשאלה אם הקונפליקט נקשר לאם/ילד או לבן זוג אין משמעות בממסרים אלו.

המגדר, הצדיות, והמאזן ההורמונלי של האדם קובעים אם קונפליקט באונה הרקתית בקליפת המוח משפיע על המחצית הימנית או השמאלית של המוח.
המאזן ההורמונלי קובע, לכשעצמו, אם אדם (גבר או אישה) יחווה את קונפליקט כזכר או כנקבה.

ייצור הורמוני המין, כולל אסטרוגן וטסטוסטרון, מתרחש בעיקר בשחלות ובאשכים. רמות ההורמונים נשלטות גם על ידי המוח.

רמת האסטרוגן נשלטת מממסרים באונה הרקתית השמאלית, בקליפת המוח הקדם מוטורית השמאלית (ממסר החצי הימני של בלוטת התריס), ומהמחצית השמאלית של מרכז הגלוקוז (ממסר תאי אלפא (α) בלבלב).
רמת הטסטוסטרון נשלטת מממסרים באונה הרקתית הימנית, בקליפת המוח הקדם מוטורית הימנית (ממסר החצי השמאלי של בלוטת התריס), ובמחצית הימנית של מרכז הגלוקוז (ממסר תאי בטא (β) בלבלב) בקליפת המוח בצד הימני.

מסיבה זו, ברפואה החדשה אנו מדברים על אזור קונפליקט נקבי ואזור קונפליקט זכרי (ראו בתרשים), בהתאמה.

זהות ביולוגית

שינוי המאזן ההורמונלי משנה את זהותו הביולוגית של האדם וכתוצאה מכך את האופן שבו נתפסים קונפליקטים. לדוגמה: כאשר אישה היא לאחר גיל המעבר, רמת הטסטוסטרון שלה גבוהה יחסית לרמת האסטרוגן שלה; לכן היא חווה קונפליקטים בדיוק כמו זכר.

המאזן ההורמונלי משתנה כתוצאה מצבי חיים וטיפולים רפואיים שונים:

אצל נשים, רמת האסטרוגן יורדת: במהלך הריון והנקה, לאחר גיל המעבר, אם יש נמק שחלתי בשתי השחלות, אם שתי השחלות הוסרו, וכן בלקיחת תרופות להורדת רמת האסטרוגן או אמצעי מניעה (הפרוגסטרון בגלולות למניעת הריון מדכא את ייצור האסטרוגן).
אצל גברים, רמת הטסטוסטרון יורדת: אצל גברים קשישים (בסביבות גיל 75), במקרה של נמק אשך בשני האשכים, אם שני האשכים הוסרו, ובשל לקיחת תרופות להורדת רמת הטסטוסטרון.
לאחר הקרנות או כימותרפיה ייצור הורמוני המין אצל שני המינים יורד לגמרי.

הערה: למרות שלאחר גיל המעבר אישה היא, במונחים ביולוגיים, "זכר", היא עדיין יכולה לסבול מקונפליקט של דאגה בקן (ראו סרטן בבלוטות החלב בשד) מכיוון שאמא תמיד מרגישה כמו אמא, גם כלפי בני משפחה אחרים, ללא קשר לגילה.

קונפליקט הפוגע בצד הקונפליקט הנקבי באונה הרקתית (צד שמאל) יוביל לירידה ברמת האסטרוגן – באופן פרופורציונלי לעוצמתו. באופן דומה, קונפליקט באזור הקונפליקט הזכרי, יוביל לירידה ברמת הטסטוסטרון. ברפואה החדשה אנו קוראים לזה חוסר איזון הורמונלי תלוי קונפליקט.

במימוש בפועל של הרפואה החדשה, היישום של עיקרון המגדר, הצדיות, והמאזן ההורמונלי, מאפשר לקבוע בוודאות איזה סוג של קונפליקט גורם לתסמינים באיברים התואמים בגוף.

צדיות שמאלית באונות הרקתיות

באונות הרקתיות, הקונפליקט אצל שמאליים משפיע על הממסר בצד המוח הנגדי. מסיבה זו, אצל ימניים ושמאליים התגובה לאותו הקונפליקט תבוא לביטוי בממסר מוחי שונה, שישפיע על איברים שונים, ויביא לתסמינים שונים בשלב התיקון, לאחר פתרון הקונפליקט (בדוגמה שלנו, דלקת סמפונות או דלקת הגרון).

להתנהגות זו של ממסרי המוח בקונפליקט יש הסבר מרתק: מאחר והאיברים בהם שולטת האונה הרקתית הימנית הם כאלה שפגיעת הקונפליקט בהם עלולה להביא לשלב תיקון קשה ומסוכן (דלקת ריאות, התקף לב), הרי שלהקפצת הקונפליקט לצד הנגדי של המוח אצל חלק מחברי הקבוצה (השמאליים) יכול להיות ערך בשיפור השרידות של קבוצה או להקה, במקרה של אסון המביא לפגיעה בטריטוריה או בקבוצה עצמה.

ראו בדוגמה להלן את התרחיש של קונפליקט של פחד טריטוריאלי גברי הקשור לסמפונות הריאה, לעומת קונפליקט פחד-בהלה נשי הקשור לגרון (תיבת הקול) וכיצד השתנות המאזן ההורמונלי והצדיות מביאים לפגיעה בממסר שונה בכל מצב.

זכרים ימניים ושמאליים עם מאזן הורמונלי נורמלי
אם זכר ימני עם מאזן הורמונלי תקין (טסטוסטרון ברמה נורמלית) חווה קונפליקט של פחד טריטוריאלי, הקונפליקט משפיע בממסר סמפונות הריאה באונה הרקתית בצד המוח הימני (אזור הקונפליקט הגברי).
עבור זכר שמאלי, הקונפליקט משפיע על הצד הנגדי של המוח ולכן יפגע בממסר רירית הגרון (תיבת הקול).

זכרים ימניים ושמאליים עם רמת טסטוסטרון נמוכה
גבר עם רמת טסטוסטרון נמוכה מאבד את היכולת לסבול מקונפליקטים טריטוריאליים מבחינה ביולוגית. לפיכך, אם זכר ימני עם רמת טסטוסטרון נמוכה חווה קונפליקט פחד-בהלה נקבי, הקונפליקט משפיע במחצית המוח השמאלית באזור של הקונפליקט הנקבי, ופוגע בממסר הגרון.
אצל זכר שמאלי, הקונפליקט משפיע על הצד הנגדי של המוח, ולכן יפגע בממסר הסמפונות.

נקבות ימניות ושמאליות עם מאזן הורמונלי נורמלי
אם אישה ימנית עם מאזן הורמונלי תקין חווה קונפליקט פחד-בהלה, הקונפליקט משפיע על קליפת המוח השמאלית בממסר הגרון (אזור הקונפליקט הנקבי).
עבור אישה שמאלית, קונפליקט הפחד-בהלה משפיע פוגע בצד הנגדי, בממסר הסמפונות.

נקבות ימניות ושמאליות עם רמת אסטרוגן נמוכה
אישה עם רמת אסטרוגן נמוכה מאבדת את היכולת לחוות קונפליקטים נקביים מבחינה ביולוגית. לפיכך, נקבה ימנית עם רמת אסטרוגן נמוכה תחווה קונפליקט פחד טריטוריאלי זכרי, והקונפליקט יפגע באזור הקונפליקט הגברי, בממסר הסמפונות.
אצל אישה שמאלית, הקונפליקט ישפיע על הצד הנגדי של המוח, ויביא לפגיעה בממסר הגרון.

סיכום

במאמר זה הסברנו את החוק הביולוגי הראשון, העוסק בגורמים ובאופן בו קורה קונפליקט ביולוגי. למדנו על הקשר המשולש סייכי – מוח – איבר בגוף, זיהינו קשר בין חלקי המוח השונים לקונפליקטים האופיניים להם (ונרחיב על כך במאמר החוק השני), זיהינו כי הקונפליקט הוא למעשה תגובה למה שנתפס על ידי הסייכי כאיום על האורגניזם. ראינו כי תפיסת מהו קונפליקט היא סובייקטיבית ביותר, ולכן ארוע מסויים יכול להתפס אצל אנשים שונים בצורה שונה לחלוטין אחד מהאחר. המשכנו וראינו את השפעת המגדר הביולוגי, הצדיות המולדת והמאזן ההורמונלי על ביטוי הקונפליקטים בחלקים שונים של המוח. במאמר על החוק השני נמשיך ונפתח ידע זה.

החוק הראשון של הרפואה החדשה (הקונפליקט)

תוכן עניינים