בלוטת האצטרובל
התפתחות ותפקוד
בלוטת האצטרובל (epiphysis) היא בלוטה אנדוקרינית קטנה הממוקמת עמוק במרכז המוח, בדיוק מאחורי החדר השלישי, בחריץ שבו שני חצאי התלמוס מתחברים (השוו עם בלוטת יותרת המוח, או היפופיזה). בלוטת האצטרובל מורכבת מתאי אצטרובל (פיניאלוציטים) הרושמים את רמת האור (תכונת ספיגה) ומייצרים מלטונין (תכונת הפרשה). מֶלָטונין (לא להתבלבל עם הפיגמנט מלנין) ממלא תפקיד חשוב בוויסות מחזור היום-לילה בסנכרון עם מחזור השינה-ערות (השעון הביולוגי). בלוטת האצטרובל מורכבת מאפיתל מעי, שמקורו באנדודרם ולכן נשלט מגזע המוח.
תוכן עניינים
הערה: במונחים אבולוציוניים, תאי בלוטת האצטרובל המייצרים מלטונין נובעים מתאי מעיים, ומכאן תכונות הספיגה וההפרשה שלהם. במקור, לתאי האצטרובל היה גם תפקיד של חישת אור, ששימש לקליטת אור בדומה לתאי הרשתית. חלק מהאמבריולוגים מציעים, אם כן, שבלוטת האצטרובל הייתה פעם עין ("העין השלישית" המביטה כלפי מעלה). בהתבסס על הידע של הרפואה החדשה, בלוטת האצטרובל קשורה ביולוגית לדמית העין, הרקמה העתיקה ביותר של העין המסוגלת לקלוט אור. הן תאי הדמית והן תאי האצטרובל מוצאם מרקמת אנדודרם. במהלך ההתפתחות העוברית, בלוטת האצטרובל מתחילה להיווצר במהלך השבוע השביעי של ההריון. לשליפה החוצה של האצטרובל ("בועת עין האצטרובל") יש דמיון בולט לדמית המהווה את שקע העין הבראשיתית.
קישור ברמת המוח
לבלוטת האצטרובל יש שני מרכזי בקרה בגזע המוח, הממוקמים בתוך צורת הטבעת של ממסרי המוח השולטים באיברי תעלת העיכול.
המחצית הימנית של בלוטת האצטרובל נשלטת מהצד הימני של גזע המוח; המחצית השמאלית נשלטת מחצי המוח השמאלי, דהיינו, אין הצלבה בין המוח לאיבר.
הערה: הפה והלוע, בלוטות הדמעות, צינורות השמע, בלוטת התריס, בלוטות יותרת התריס, בלוטת יותרת המוח, בלוטת האצטרובל ומקלעת הדמים, נשלטים כולם מאותם ממסרים במוח.
קונפליקט ביולוגי
הקונפליקט הקשור לבלוטת האצטרובל הוא חושך ארוך ופתאומי שהוא למעשה קונפליקט הקשור ל"נתח של אור" (השוו לקונפליקט אור של שרירי האישון). החצי הימני של בלוטת האצטרובל מתייחס "לא להיות מסוגל לקלוט אור", ואילו החצי השמאלי של בלוטת האצטרובל מתייחס ל"לא להיות מסוגל לסלק חושך".
הקונפליקט נוצר, למשל, על ידי מצוקה שנחווית במקומות חשוכים (מרתף, מכרה תת קרקעי, מערה או מנהרה) או, באופן סמלי, עקב תחושה ש"מחזיקים אותי בחושך".
התנהלות התב”מ
שלב פעיל
החל מרגע הקונפליקט (DHS) ובמהלך השלב פעיל מתחיל שגשוג וריבוי של תאי בלוטת האצטרובל, באופן יחסי לעוצמת הקונפליקט. אם הקונפליקט מתמשך, נוצר גידול קומפקטי (מפריש) או גידול שטוח (סופג) כתוצאה מהשגשוג הרציף. המונח הרפואי לגידול בבלוטת האצטרובל הוא פיניאלומה (pinealoma) או אפנדימומה של האצטרובל (pineal ependymoma). גידול גדול עלול ללחוץ על העצב מניע-עיניים (עצב הגולגולת השלישי) המעצבב את רוב השרירים החוץ-עיניים השולטים בתנועות העיניים. פגיעה בעצב מובילה לחוסר יכולת להזיז את העין הפגועה באופן תקין (ראו פזילה). מיימת ראש (hydrocephalus) נגרמת כאשר גידול של האצטרובל לוחץ על החדר השלישי במוח.
מטרה ביולוגית
התועלת הביולוגית של ריבוי התאים בבלוטה היא בהגברת ייצור המלטונין על מנת להגביר את קליטת האור, כדי לאפשר לאורגניזם התמודדות טובה יותר עם החושך.
שלב תיקון
עם פתרון הקונפליקט (CL) מפסיק שגשוג תאי האצטרובל, ומיקרובים (פטריות וחיידקי שחפת) מפרקים את התאים שאינם נחוצים עוד. תהליך התיקון מלווה בהזעות לילה.
במהלך פירוקו, הגידול עלול לדמם כאשר הדופן החיצונית שלו נשברת (השוו עם דימום מוחי עקב קריעה של ציסטה במוח).
הערה: אספקת הדם של בלוטת האצטרובל עוקפת את מחסום דם-מוח והבלוטה מוזנת בדם ישירות מעורקים שמובילים את הדם למוח. דבר זה מאפשר הגעה של מיקרובים לבלוטה ולסייע בריפוי (ראו גם בלוטת יותרת המוח ומקלעת הדמים).
סריקת מוח זו נלקחה לאחר שגידול של בלוטת האצטרובל סולק עם עזרה של חיידקי שחפת. החללים שנוצרים ברקמה לאחר שהגידול פורק מתמלאים בסידן. בסריקה זו הם נראים ככתמים לבנים זעירים בבלוטת האצטרובל, המעידים על שלב תיקון קצר, ידועים בשם corpora arenacea, או חול המוח.
(מקור: אתר learninggnm.com)
סריקת CT מוח זו מראה את השלמת תהליך ההסתיידות (השוו עם הסתיידות בבלוטת יותרת המוח ומקלעת הדמים).
(מקור: אתר learninggnm.com)
הערה: במידה והמיקרובים הנדרשים אינם זמינים בעת פתרון הקונפליקט (לרוב עקב שימוש יתר באנטיביוטיקה), הגידול לא יפורק, ישאר במקומו ויֶעָטף ברקמת חיבור. מה שנקרא ציסטה אצטרובלית היא גידול של בלוטת האצטרובל שלא פורק ואשר התמלא בנוזל עקב קונפליקט קיומי המוביל לאצירת מים בגוף.