רירית פני השטח של הפה והלוע
הפה, הלוע והגרון (ביחד עם לוע האף) הם מספר חללים מחוברים בהם מתחיל מסע המזון בתוך הגוף. מרבית הרקמה הפנימית של הפה והלוע מכילה שתי שכבות: תת-הרירית היא שכבה מרקמה בלוטתית (תאי אדנו) והיא מכוסה כולה (למעט השקדים) ברירית פני השטח הדקה ,המספקת לפה את יכולת החישה של טעם, מגע, חום וקור.
מאמר זה עוסק בקונפליקט ובתב"מ של רירית פני השטח בפה ובלוע, על חלקיה ואזוריה השונים.
תוכן עניינים
התפתחות ותפקוד רירית פני השטח של הפה והלוע
תת-הרירית של הפה והלוע (שכבת אנדודרם) מכוסה כולה בשכבת תאי אפיתל קשקשי, הנובע משכבת אקטודרם ולכן נשלט מקליפת המוח. לרקמות השונות בפה ובלוע יש תפקודים בעלי גוון שונה והם מגיבים לגוונים שונים של קונפליקט דומה.
הערה: השקדים אינם מכוסים ברירית פני שטח אקטודרמית.
קישור ברמת המוח
רירית האפיתל של הפה והלוע, כולל רירית פני השטח של הגרון, נשלטת מחלקה התחתון של קליפת המוח החושית הקדם-מוטורית (חלק מקליפת המוח). החצי הימני של הפה והלוע נשלט מהצד השמאלי של קליפת המוח; החצי השמאלי נשלט מצד ימין. לפיכך, יש הצלבה בין המוח לאיבר. ממסרי השליטה של הלשון והגרון ממוקמים בצידי תחתית קליפת המוח.
תבנית רגישות: רירית הוושט (רגישות יתר וכאב בשלב הפעיל)
התב”מ ברירית פני השטח בפה
קונפליקט ביולוגי
הקונפליקט הקשור לרירית פני השטח בפה (כולל השפתיים, החניכיים, החיך הקשה ושני השליש הקדמיים של הלשון) הוא קונפליקט אוראלי של "לא מסוגל לקחת משהו לפה" או, להפך, של "לא מסוגל להיפטר ממשהו שנמצא בפה או על הלשון". בשני המקרים, מדובר במזון שאדם חושק בו אך אינו מסוגל או אינו רשאי "לקחת לפה" (עקב דיאטה מגבילה, למשל, אצל חולי סוכרת או אנשים שמאמינים שיש להם "אלרגיה" למזון נחשק), או מזון שאדם רוצה "לירוק החוצה". לגבי האחרון, קונפליקט זה שונה באופן מובהק מהקונפליקט של "לא להיות מסוגל לסלק נתח" הקשור לחצי השמאלי של תת-רירית הפה שמקורה אנדודרם. בעוד שהשכבה האנדודרמית של הפה עוסקת ברמה ביולוגית בנתח הפיזי (אמיתי או פיגורטיבי) שרוצים לסלק, רירית פני השטח האקטודרמית מתייחסת דווקא לענין המגע עם ה"נתח", כלומר, הרצון להיפרד ממגע עם מה שיש לאדם בפה (השוו לקונפליקט פרדה הקשור לעור).
הקונפליקט של חוסר היכולת להכניס משהו רצוי לפה, מנגד, יכול להגרם, לדוגמה, עקב הכרח להימנע מסיגריות או מאלכוהול. קונפליקט הקשור לשפתיים מתורגם לאובדן מגע פיזי או לפחד לאבד מגע הקשור לשפתיים, למשל, אם כבר לא יכול או רשאי לנשק אדם או חיית מחמד. דבר זה חל במידה דומה גם על אי רצון להתנשק או לקיים מגע של לשון או שפתיים, כולל מגע עם חפצים כגון שתייה, קשית, כלי אכילה, ציוד דנטלי, וכדומה.
במובן הפיגורטיבי, הקונפליקט האוראלי מתורגם לכך שאדם אינו רשאי או שאינו מסוגל לומר משהו ש"עומד על קצה הלשון".
שלב פעיל
עם קרות הקונפליקט מתחיל כיוב (אובדן תאים) ברירית אפיתל הפה. חומרת הכיב שנוצר היא בהתאם לעוצמת הקונפליקט ומשכו. המטרה הביולוגית של אובדן התאים היא להרחיב את חלל הפה על מנת להקל על הכנסת הנתח או הפרדות ממנו. הרקמה תהיה רגישה וצורבת במקום בו נחווה הקונפליקט, ואם הוא נמשך לאורך זמן יתפתחו פצעי כיבים (אפטות) באיזור המושפע (השוו עם פצעי אפטות הקשורים לתת-רירית הפה).
אם הקונפליקט האוראלי נקשר ללשון, יביא הדבר לתחושה של צריבה בלשון.
CT מוח זה מציג פעילות של קונפליקט אוראלי המביא לפצעי כיבים (אפטות) משני צידי הפה. מוקד האמר משתרע על פני שני חצאי המוח. ב-GNM אנו קוראים לזה "קונפליקט מרכזי", כלומר הקונפליקט היה קשור הן לאמו/ילדו של האדם והן לבן/בת זוגו בו זמנית. מתבגר שנתפס מעשן על ידי שני הוריו, לדוגמה, יהיה תרחיש קונפליקט קלאסי כזה.
שלב התיקון (ריפוי):
במהלך החלק הראשון של שלב התיקון (PCL-A) הכיבים בפה משתקמים באמצעות שגשוג תאים. תסמיני התיקון הם נפיחות, שלפוחיות מלאות נוזל שקוף, אדמומיות (ראו "לשון פטל" במחלת השנית), ויתכן דימום מן הפצעים הנרפאים. כאשר הן על השפתיים, שלפוחיות כאלה נקראות בדרך כלל "פצעי קור" או "הרפס" (ראו גם הרפס הקשור לעור).
עבור אדם ימני, שלפוחית בחצי השמאלי של הלשון חושפת כי הוא חווה קונפליקט אוראלי הקשור לאם/ילד (הסיפור: נערה מתבגרת ימנית נתפסה על ידי אמה כשהיא מתנשקת "עם הלשון". ראו "צדיות").
סריקת ה-CT מציגה את פוקוס האמר באזור במוח שממנו נשלט החצי השמאלי של הלשון (ראו דיאגרמת ממסרי המוח לעיל).
בתמונה זו אנו רואים דלקת חניכיים אך ורק בצד שמאל של הפה (ראה חצים אדומים). עבור אדם שמאלי הדבר מצביע על כך שהקונפליקט היה קשור למישהו שנתפס כשותף.
האזור המודלק של בחניכיים עלול לדמם במהלך צחצוח שיניים או שימוש בחוט דנטלי (השוו לדימום חניכיים הקשור לתב”מ בשנהב השן).
מנגד, מורסה בחניכיים מקורה בתת-רירית הפה (אנדודרם). בתמונה אנו רואים מורסת חניכיים בצד ימין של הפה הקשורה לקונפליקט "לא להיות מסוגל לתפוס נתח". המורסה מלאת המוגלה מתפתחת בשלב התיקון.
אבחנה מבדלת: מוגלה אופיינית בעיקר למורסות המתפתחות בשלב תיקון של רקמות אנדודרם.
שלב תיקון אינטנסיבי עם נפיחות גדולה באזור הפה עלול להיות מאובחן כ"סרטן הפה" (השוו לסרטן הפה הקשור לתת-רירית הפה). בהתבסס על הידע של הרפואה החדשה, התאים המשגשגים אינם יכולים להיחשב כ"תאים סרטניים" מכיוון ששגשוג התאים מהווה, למעשה, תהליך של שיקום ואיחוי פצע הכיב.
תמונה זו מראה נפיחות חריפה בצד ימין של החיך הקשה. זהו סימן חיובי לכך שהקונפליקט האוראלי במיקום זה נפתר. אם יש אצירת נוזלים בגוף, עקב הסינדרום, הנפיחות תגדל באופן משמעותי.
משבר התיקון יכול להביא הפרעות במחזור הדם, סחרחורת, ניתוק/אובדן הכרה ולירידה ברמת הסוכר בדם (עוד על כך)
התב”מ ברירית פני השטח של החיך הרך ושליש הלשון האחורי
קונפליקט ביולוגי
הקונפליקט הביולוגי של גב החיך והשליש האחורי של הלשון (החיך הרך) הוא "הרצון להיפטר ולסלק משהו שנמצא על החיך" (לדוגמה, כלים דנטליים, "גלולה מרה"). החלק האחורי של הלשון מתייחס ל"לא מסוגל או לא רוצה לטעום משהו" (מזונות או נוזלים מסוימים). ברמה הפיזית הדבר מתבטא ברפלקסים של יריקה או הקאה.
שלב פעיל
עם קרות הקונפליקט מתחיל להתפתח כיב ברירית האפיתל של החיך ו/או הלשון (החלקים האחוריים) שעומקו וגודלו בהתאם לעוצמת הקונפליקט ומשכו. הכיבים כואבים בחלק האחורי של החיך או הלשון מלווים ברגישות יתר לטעם (בטבע, הזיהוי החושי המדוייק של נתח מזון כמקולקל או רעיל היא חיונית להישרדות).
שלב התיקון (ריפוי):
הכיב בחיך ו/או בלשון משתקם עם שגשוג תאים. יש נפיחות באזור המתרפא והוא עלול לדמם. במהלך החצי הראשון והחצי השני של שלב התיקון יש תת רגישות המביאה לירידה בתחושת הטעם (השוו עם אובדן חוש הטעם בעת שיתוק פנים).
משבר התיקון יכול להביא הפרעות במחזור הדם, סחרחורת, ניתוק/אובדן הכרה ולירידה ברמת הסוכר בדם (למידע נוסף)
התב”מ ברירית פני השטח של הלוע והגרון
קונפליקט ביולוגי
בדומה לקונפליקט הקשור לשני השלישים העליונים של הוושט שאליהם מתחברים הלוע והגרון, הקונפליקט הביולוגי ברירית הלוע ופני הגרון הוא "לא רוצה לבלוע נתח". באופן פיגורטיבי, הכוונה היא לכל אירוע או מצב שאדם מסרב לקבל או שנתפס כקשה ל"בליעה".
שלב פעיל
עם קרות הקונפליקט מתחיל כיוב ברירית האפיתל של הלוע והגרון, שחומרתו בהתאמה לעוצמת הקונפליקט ומשכו. המטרה הביולוגית של אובדן התאים היא להרחיב את קוטר המעבר בלוע ובגרון על מנת להקל על סילוק הנתח. הכיב גורם לכאב גרון או גרון מחוספס/מגורה.
שלב התיקון (ריפוי):
שלב התיקון: במהלך החלק הראשון של שלב התיקון (PCL-A) אובדן הרקמה משתקם באמצעות שגשוג תאים. תסמיני התיקון הם נפיחות עקב בצקת (הצטברות נוזלים), קשיי בליעה (גרון "צפוף") עם כאב (במהלך PCL-A ו- PCL-B הכאב אינו בעל אופי סנסורי, אלא כאב עקב לחץ הבצקת). אם יש אצירת נוזלים באותו זמן, עקב הסינדרום, הנפיחות תגדל משמעותית וכך גם הכאב. אם יש דלקת, המצב נקרא דלקת הלוע (פרינגיטיס) אשר בדרך כלל מלווה בחום.
הערה: ממצא של חיידקים בגרון, המביא לאבחון דלקת גרון סטרפטוקוקית ("strep throat") מצביע על כך שחיידקי סטרפטוקוקוס מסייעים בשיקום רקמה בתהליך התיקון. מעורבות חיידקית אינה אופיינית לכיב רגיל ברקמת אקטודרם, ונוכחות החיידקים מעידה כי הכיב שנוצר היה עמוק (כמו הקונפליקט שגרם לו) וחדר לרקמות סמוכות.
משבר התיקון יכול להביא הפרעות במחזור הדם, סחרחורת, ניתוק/אובדן הכרה ולירידה ברמת הסוכר בדם (עוד על כך)
הערות כלליות:
- בהתאמה להגיון האבולוציוני, קונפליקטים של פרידה, קונפליקטים מיניים וקונפליקטים טריטוריאלים הם נושאי הקונפליקט העיקריים הקשורים לאיברים הנשלטים מהאיזורים הסנסוריים בקליפת המוח, שמקורם בשכבת הנבט אקטודרם.
- משבר תיקון: ככל משברי התיקון הנשלטים מהחלקים הסנסוריים של קליפת המוח, גם משבר התיקון (הקורה באמצע שלב התיקון) ברקמות רירית פני השטח האקטודרמית של הפה, השפתיים, החניכיים, החיך, הלשון, הלוע והגרון, מביא לרמה משתנה של הפרעות במחזור הדם, סחרחורת, ניתוק הכרה רגעי (העדרות) ועד אובדן הכרה מלא. בנוסף תיתכן ירידה חדה ברמת הסוכר בדם עקב שימוש מוגבר בגלוקוז בתאי המוח (השוו עם היפוגליקמיה הקשורה לתאי אלפא ובטא בלבלב).
- דפוס רגישות: התוכנית הביולוגית המיוחדת של כל רקמות רירית פני השטח בפה, בלוע ובגרון, כולל החלק האחורי של החיך והלשון, עוקבת אחר דפוס הרגישות של רירית הוושט אשר מביא לרגישות יתר בשלב הפעיל ובמשבר האפילפטואידי, ותת-רגישות בשלב התיקון. התוצאה המעשית היא כי ברקמות אלו יש רגישות וכאב (צורב, דוקר, זורם) כבר בשלב הפעיל.
- צדיות: השפעת הקונפליקט במחצית הימנית או השמאלית של הפה, הלוע או הגרון, נקבעת על ידי צדיות היד הדומיננטית והאם הקונפליקט נקשר לאם/ילד או לבן זוג/שותף. אם הקונפליקט נחווה מקומית בהקשר לאזור מסוים בפה (המקום בו לחץ רופא השיניים, לדוגמה) יושפע האזור המסויים שנקשר ל"קונפליקט האוראלי", בלי קשר לצדיות. אם הקונפליקט נחווה בקשר למצב מסויים (ולא בקשר לאדם), הוא ישפיע על שני הצדדים (קונפליקט מרכזי)