החוק השלישי של הרפואה החדשה
(שכבות הנבט והמוח)
בעוד החוק הראשון מסביר את הקונפליקט, את הגורמים לו ואת ותוצאותיו, והחוק השני מסביר את התגובה של שגשוג של תאים או החסרתם בשלב הפעיל של התב”מ (ואת התסמינים בשלב התיקון). החוק השלישי של הרפואה החדשה מציג את מחקר שכבות הנבט, המסביר את הקשר בין תגובת הרקמה בשלב הפעיל לבין שכבת הנבט ממנה היא בנויה וחלק המוח ממנו היא נשלטת.
תוכן עניינים
החוק השלישי
ניתן לסווג את כל מה שנקרא "מחלות" על פי הקשר שלהן לשכבת נבט עוברית מסויימת
ד"ר האמר: "על ידי סיווג של כל הגידולים, הכיבים והנפיחויות על פי שכבת הנבט ממנה התפתחה רקמת האיבר החולה, ניתן לראות כי לכל המחלות הקשורות לשכבת נבט מסויימת יש תכונות משותפות מסויימות."
המחקר הרפואי של ד"ר האמר מעוגן היטב במדע תורת העובר (אמבריולוגיה). עם הידע של ההתפתחות העוברית (אונטוגנזה) הוא גילה כי המתאם בין הפסייכי, המוח והאיברים קשורים קשר הדוק לשלוש שכבות הנבט העובריות (אנדודרם, מזודרם ואקטודרם) מהן נובעים כל איברי גוף האדם. החוק הביולוגי השלישי מראה כי מיקומו של מוקד האמר (HH) במוח, כמו גם תגובות שגשוג או אובדן תאים בתגובה לאירוע הקונפליקט אינם מקריים, אלא חלק ממערכת ביולוגית מיוחדת הטבועה בכל אורגניזם חי. התוכניות הביולוגיות המיוחדות של הטבע (תב"מ) מקודדות בכל תא ולכן חקוקות בדנ"א, הנושא את המידע הגנטי (ראו מאמר "הבנת מחלות גנטיות").
באמצעות ניתוח והשוואה של אלפי סריקות CT מוח, מצא ד"ר האמר כי איברים שמקורם באותה שכבת נבט עוברית נשלטים מאותו אזור במוח*.
*הערה: בעוד שמבחינה אמבריולוגית יש שלוש שכבות נבט בלבד, הרי שהשוני בתגובות בין המזודרם הישן לזה החדש, במהלך התב”מ, הופך אותן, מבחינה תפקודית, לשתי שכבות נבט שונות. מכאן, על פי הרפואה החדשה, אנו מתייחסים לארבע שכבות נבט.
שכבות הנבט
שכבת אנדודרם
האנדודרם הוא שכבת הנבט הקדומה ביותר. איברים הנובעים מן האנדודרם כגון הריאות, איברי תעלת העיכול, הרחם והערמונית מתאימים אפוא לקונפליקטים הביולוגיים הקדומים ביותר הקשורים לנשימה (קונפליקט פחד מוות), מזון (קונפליקט של נתח) ורבייה (קונפליקט הולדה). התוכניות המיוחדות הביולוגיות של כל רקמות האנדודרם נשלטות מגזע המוח, החלק הקדום ביותר במוח.
רקמות אנדודרם מורכבות מרקמת אפיתל עמודי של המעי. במקרה של קונפליקט ביולוגי, הרקמה התואמת בגוף מגיבה במהלך השלב הפעיל של הקונפליקט בשגשוג וריבוי תאים, במטרה לסייע בפתרון הקונפליקט. בשלב התיקון, התאים היתרים אינם נדרשים עוד, והם נמקים ומפונים בסיוע פטריות וחיידקי שחפת (ראו החוק הביולוגי הרביעי).
שכבת הנבט מזודרם מתחלקת, ברפואה החדשה, למזודרם ישן ולמזודרם חדש.
מזודרם ישן
רקמות שמקורן במזודרם של המוח הישן (להלן, מזודרם ישן) כגון הדרמיס וכן הצדר, הצפק, וקרום הלב מכסות ומייצבות את האיברים הפנימיים החיוניים ותפקידן העיקרי הוא הגנה. נושא הקונפליקט המרכזי של רקמות אלו הוא "קונפליקט התקפה". התב”מ של המזודרם הישן נשלטות מהמוחון.
במקרה של קונפליקט ביולוגי, הרקמה התואמת מגיבה בריבוי תאים ועיבוי במהלך השלב הפעיל של הקונפליקט, במטרה לתגבר את ההגנה כדי לסייע בפתרון הקונפליקט. בשלב התיקון, התאים היתרים שאינם נדרשים עוד נמקים ומפונים בעזרת פטריות וחיידקים (ראו החוק הביולוגי הרביעי).
מזודרם חדש
האיברים הכוללים רקמות שמקורן במזודרם הנשלט מהמוח החדש (להלן, מזודרם חדש) הם אלו המעניקים יציבות (שרירים משורטטים, עצמות, גידים, רצועות, רקמות חיבור) ומאפשרים ניידות. גם מערכת הלימפה וכלי הדם (למעט כלי הדם של הלב) וכן שחלות ואשכים, מקורם ברקמת מזודרם החדש. נושא הקונפליקט העיקרי הקשור לרקמות המזודרם החדש הוא קונפליקטים של ירידת ערך עצמית (יע"ע). התב”מ נשלטות מהמדולה של קליפת המוח.
בעת קונפליקט ביולוגי, הרקמה המשוייכת בגוף עוברת נמק והחסרת תאים במהלך השלב הפעיל של הקונפליקט והופכת דקה ונקבובית יותר. בשלב התיקון, אובדן הרקמות משוקם עם שגשוג תאים ובעזרת חיידקים המסייעים לתיקון (ראו החוק הביולוגי הרביעי).
הערה: כל רקמות המזודרם החדש מממשות את המטרה הביולוגית רק בסוף שלב התיקון. לאחר השלמת תהליך הריפוי, האיבר או הרקמה חזקים יותר מבעבר, ובכך מוכנים טוב יותר לקונפליקט נוסף מאותו הסוג.
אקטודרם
רקמת הנבט אקטודרם מהווה שכבת כיסוי המצפה את תת-רירית (העשויה אנדודרם) של רוב האיברים ומרפדת את הצינוריות בתוך האיברים, למשל, צינורות המרה, צינורות הלבלב, וצינורות החלב. גם צוואר הרחם, צינורות הסימפונות, כלי הדם בלב. רקמת אקטודרם מצפה את שכבת הדרמיס של העור בכל הגוף,ויוצר את שכבת האפיתל של העור העילי (האפידרמיס).
רקמת האקטודרם היא רקמת החישה של הגוף, אשר כל החושים נקלטים דרכה. שינוי רמת התחושה הוא מאפיין חשוב בשלב הפעיל ברקמה זו.
איברים שמקורם באקטודרם קשורים לקונפליקטים מתקדמים יותר, בעיקר לקונפליקטים העוסקים במגעים חברתיים (קונפליקט פרידה, קונפליקט מיני, קונפליקט טריטוריאלי). התוכנית הביולוגית המיוחדת נשלטת מקליפת המוח.
רקמות אקטודרמליות מורכבות מאפיתל קשקשי. במקרה של קונפליקט ביולוגי, השלב הפעיל של הקונפליקט מביא להפחתת תאים המביאה להתכייבות, על מנת לסייע בפתרון הקונפליקט. בשלב התיקון, הרקמה משוקמת עם שגשוג תאי איחוי ובסיוע חיידקים (ראו החוק הביולוגי הרביעי).
שכבות הנבט והקשר למוח
- כל האיברים הנובעים מהאנדודרם נשלטים מגזע המוח. לצורות חיים פרימיטיביות כמו חיידקים יש רק תפקודים אנדודרמים.
- כל האיברים הנובעים מהמזודרם הישן נשלטים מהמוחון.
- כל האיברים הנובעים מהמזודרם החדש נשלטים מהמדולה של קליפת המוח.
- כל האיברים הנובעים מהאקטודרם נשלטים מקליפת המוח.
מקור: אתר learninggnm.com
איברים מסוימים, כמו המעי הגס, מקורם רק בשכבת נבט עוברית אחת. אחרים, כמו הכליות והריאות, מורכבים מרקמות שמקורן בכמה שכבות הנבט. במהלך הזמן התמזגו רקמות שונות למטרות פונקציונליות ויצרו איבר או מערכת איברים אחת (מערכת הרבייה, מערכת העיכול, מערכת הכליות, מערכת הנשימה, מערכת הדם). דבר זה מסביר מדוע לחלקים שונים של אותו איבר יש מרכזי בקרה באזורים שונים במוח.
ד"ר המר: "ספרי הלימוד הרפואיים של העתיד כבר לא יקצו מחלות לפי תחומי התמחות מסויימים, אלא יסווגו אותן לפי שכבת הנבט העוברית אליה הם קשורים. הרפואה החדשה מציעה מערכת מדעית אמינה המאפשרת סיווג של מחלות בהתאם להיבטים אמבריולוגיים".
ההיבט התפתחותי של שכבות הנבט
במבט על שכבות הנבט והמוח, אנו רואים כיצד שינויים אבולוציוניים משתקפים בגוף עצמו, איברים שמקורם באותה שכבת נבט, למשל הגרון, צוואר הרחם, הוורידים הכליליים, פי הטבעת, שלפוחית השתן ואחרים, לא תמיד מקובצים האחד בסמוך לאחר. במוח, לעומת זאת, מרכזי הבקרה שלהם ממוקמים זה לצד זה בסדר מושלם.
לכל אחת משכבות הנבט העובריות יש קונפליקטים ביולוגיים אופייניים מסויימים המתאימים לעידן ההתפתחותי בו נבראו יכולות ותכונות מסוימות, ובו היה צורך לתת מענה למצב השרדותי מסויים (קונפליקט קיומי, קונפליקט רעב, קונפליקט מים, קונפליקט אובדן טריטוריאלי). לפיכך, ניתן לשייך נושאי קונפליקט מסוימים לתקופה אבולוציונית מסוימת.
