שלב 2: עדיין אנמיה וטרומבוציטופניה אבל עם עלייה של לויקובלסטים

לאחר שלושה עד שישה שבועות מתחילת שלב התיקון, מח העצם מתחיל לייצר כמות גדולה של לויקובלסטים (leucoblasts). הלויקובלסטים הם לויקוציטים מיוחדים, שתפקידם העיקרי הוא לתמוך בתיקון העצם בשלב התיקון, הנמצא כעת בעיצומו. חשוב לציין כי ספירת הלויקוציטים הרגילים, המסייעים לעבודת החיידקים בשלב התיקון, אינה מושפעת מהעלייה במספר הלויקובלסטים. לאחר שהלויקובלסטים עשו את עבודתם, הם נספגים מחדש בכבד ומוחלפים בחדשים, עד שייצור התאים הרגילים חוזר לקדמותו. אותם לויקובלסטים שלא פורקו  בכבד נשארים במערכת הדם ההיקפית, בה ניתן לאתר אותם באמצעות בדיקת דם. מאחר והלויקובלסטים שונים מלויקוציטים, הרפואה הרגילה תופסת אותם כתאים "לא בוגרים" וכ"סרטניים", ומאבחנת על פיהם את סרטן הדם (למרות שהם לא עוברים חלוקה תאית (מיטוזה) ושגשוג של תאים, שהם הקריטריונים האופיניים של "תאי סרטן").

הספירה הגבוהה של לויקובלסטים בדם היא הדבר שמביא לאבחון של לוקמיה. העייפות הקיצונית הנגרמת בשל האנמיה המתמשכת מביאה את הסובל לבירור רפואי, וזה השלב בו מתגלים רוב מקרי הלוקמיה. 

בהתבסס על הידע של הרפואה החדשה, ייצור מוגבר של לויקובלסטים הוא סימן חיובי, המעיד כי קונפליקט יע"ע נפתר, וכי העצם, כולל מח העצם, נמצאים כעת בשלב תיקון, לקראת ריפוי. לפיכך, מבחינת הרפואה החדשה, ככל שספירת הלויקובלסטים גבוהה יותר, כך ייטב! בשלב 2 מתחיל גם ייצור מחודש של אריתרוציטים (תאי דם אדומים), אך מספרם הופך מורגש רק בהמשך התהליך. בגלל רמת הטסיות הנמוכה (טרומבופניה), עדיין קיים סיכון לדימום קל!

הערה: חשיפה רדיואקטיבית כתוצאה מהפצצה גרעינית (הירושימה, נגסאקי) או שחרור חומר רדיואקטיבי עקב תאונות גרעיניות (Chernobyl, 1986) פוגעות במח העצם ומביאות על כן להתפתחות לוקמיה בשלב התיקון (ללא בצקת במוח, אלא אם כן הטרגדיה מעוררת גם קונפליקט יע"ע). בדיקות וטיפולים של קרינה רפואית, כמו  גם טיפולי כימותרפיה, פוגעים גם את מח העצם! דבר זה מזיק ביותר, בעיקר אם העצם נמצאת ממילא בשלב תיקון, שכן בנוסף לשיקום העצם, מח העצם צריך להתגבר על הנזק שנגרם על ידי "טיפולים" של הקרנות והרעלה כימית.

היקף השלב הלוקמי נקבע על פי משכו ועוצמתו של השלב הפעיל בקונפליקט . "לוקמיה כרונית", המכונה "לוקמיה המתפתחת לאט", מרמזת, במונחי הרפואה החדשה, כי שלב התיקון מופרע ברציפות פעם אחר פעם עקב הישנות הקונפליקט (תיקון תלוי). מנגד, "לוקמיה חריפה", המכונה "לוקמיה המתפתחת במהירות", מצביעה על תהליך תיקון לוקמי אינטנסיבי הקורה בפעם הראשונה, אשר מגיע בדרך כלל בהמשך לקונפליקט יע"ע דרמטי ביותר.

ברפואה המקובלת, הסוגים השונים של לוקמיה מסווגים לפי סוגי תאי הגזע בדם המעורבים בה, ומכאן, השימוש במונחים כגון "לוקמיה מונוציטית", "לוקמיה של תאי T", "לוקמיה טרומבוציטית", "אריתרולוקמיה", "לוקמיה לימפובלסטית", "לוקמיה מיאלוגנית", "פלזמציטומה", וכך הלאה.

פלזמציטומה או מיאלומה נפוצה היא צמיחה של תאי פלזמה (תאי דם לבנים) שמקורה במח העצם. נמק מח העצם (panmyelophthisis) מתרחש בשלב פעיל קונפליקט יע"ע הפוגע בעצמות. אם יש דלקת והשתתפות של חיידקים (אם לא הושמדו), המצב נקרא osteomyelitis. הנוזל הנפלט מהבצקת במח העצם מביא למתיחת מעטפת העצם (פריוסטאום( דבר הגורם לכאבים ניכרים. פלזמציטומות מתפתחות בדרך כלל בעצמות שטוחות כגון  עצם הירך, עצם החזה, חוליות עמוד השדרה,  הגולגולת או הצלעות. דבר המאשר כי המצב קשור לקונפליקט יע"ע.

הערה: השתלת מח עצם  היא הליך שבו מח העצם של חולה לוקמיה או לימפומה מוחלף בתאי גזע "בריאים" של מח עצם מתורם. לפני הטיפול, כימותרפיה במינון גבוה, הקרנות, או שניהם ניתנים כדי לחסל את כל  מח העצם. לאחר מכן, תאי הגזע שנאספו מוזרקים למחזור הדם, מתוך הנחה שהם ייסעו למח העצם שם הם יתיישבו ויתחילו לייצר "לויקוציטים רגילים" ו"בריאים". עם זאת, בעזרת סימון רדיואקטיבי של מח העצם של התורם, ניתן היה לראות כי בתוך כמה שבועות לא נשאר שום מח עצם זר בגוף של המקבל. כל מה "שהושתל" הושמד כתוצאה מתגובה טבעית לתאים הזרים. אם מח העצם אכן מתחיל ייצור תאי דם מחדש, זה רק בשל העובדה כי המינון הגבוה של  טיפולי קרינה וכימותרפיה לא הצליח להרוס את כל מח העצם, מה שאפשר בסופו של דבר לתאי הגזע הנותרים לייצר תאי דם חדשים.

"לוקמיה לימפובלסטית", אשר קשורה אל מערכת הלימפה, נגרמת בדרך כלל על ידי קונפליקט יע"ע ברמה נמוכה יותר, האופייני למערכת הלימפה. "לוקמיה לימפוציטית" שכיחה יותר אצל ילדים, כתוצאה מקונפליקט יע"ע כללי

הערה: לימפוציטים הם תאי דם לבנים שמקורם בתאי גזע במח העצם. הם אינם מיוצרים  בבלוטות הלימפה, כפי שנהוג להניח, אלא נודדים ממח העצם דרך נוזל הלימפה לבלוטות הלימפה, שם הם ממלאים תפקיד חשוב בסילוק של שרידי עבודת התיקון המיקרוביאלית, בשלב התיקון של כל תב"מ הקורה בגוף (זאת בניגוד גמור לתיאוריית מערכת החיסון). מאחר ולימפוציטים מרכיבים את רקמת הלימפה, ספירת הלימפוציטים עולה במקרה של לימפומה (מחלת הודג’קין). בלוקמיה לימפוציטית (כרונית – CLL), לעומת זאת, רק ספירת הלימפובלסטים עולה – ללא נפיחות של בלוטת לימפה, זאת אלא אם שתי התב”מ פועלות בו זמנית. כאשר תאי לוקמיה לימפוציטית נמצאים בבלוטת לימפה, זה מאובחן בדרך כלל כלימפומה  שאינה הודג’קין (השווה ללימפומה שאינה הודג’קין הקשורה לצינורות הלוע). מה שנקרא בוּרקיט לימפומה (Burkitt lymphoma) הוא, במונחים של הרפואה המקובלת, לימפומה שאינה הודג’קין הנובעת מלימפוציטים B.  לימפומה פוליקולרית (Follicular lymphoma) היא  סוג "המתפתח לאט" של לימפומה שאינה הודג’קין הנובעת מלימפוציטים מסוג B.

הסוגים השונים של לוקמיה יכולים להתרחש בו זמנית או להשתנות מסוג אחד למשנהו, במיוחד אם יש קונפליקטים נוספים של יע"ע המופעלים לעתים קרובות על ידי אבחנת הלוקמיה עצמה. מנקודת מבט של הרפואה החדשה, כל סוגי הלוקמיה הם חדשות טובות, שכן היא מאשרת כי קונפליקט היע"ע נפתר והתיקון נמצא כעת בעיצומו. למעשה, כל מצב המתרחש בשלב התיקון  של עצם או מפרק, בין אם מדובר בדלקת פרקים, לומבגו (כאב בגב התחתון) או מרפק טניס, מלווה תמיד בלוקמיה קטנה.

ד"ר האמר: "אם הרופאים הקונבנציונליים היו מאבחנים בצורה מדויקת יותר, הם היו צריכים להחריב את כל עולם הספורט באמצעות כימותרפיה!"