כלי הדם
התפתחות ותפקוד: כלי הדם המרכיבים את מערכת הלב וכלי הדם (המערכת הקָרְדְיוֹוָסְקוּלַרית) הם רשת של צינורות גליליים בקטרים משתנים הנפרשים בכל רחבי הגוף ותפקידם להזרים את הדם בצורה מחזורית.
מחזור הדם
עורקי הגוף נושאים דם עשיר בחמצן (באדום בתמונה) מחדר הלב השמאלי אל אברי הגוף ורקמותיו. החמצן וחומרים מזינים אחרים שבדם מועברים לרקמות דרך הנימים (כלי הדם הקטנים ביותר), ומוחלפים בפסולת תאית ובפחמן דו חמצני שהתאים פולטים. הנימים מזרימים את הדם אל רשת הוורידים, שממשיכים ומזרימים את הדם העני בחמצן (בכחול בתמונה) בחזרה אל הלב. זהו מחזור ההדם הגדול.
הדם שחוזר מהגוף דרך הוורידים, נכנס ללב דרך עליית הלב הימנית אל החדר הימני, הדוחף אותו אל עורקי הריאה ואל הריאות, בהן הדם מועשר שוב בחמצן. זרימת הדם מהריאה מחזירה דם מחומצן לעליית הלב השמאלית ואז לחדר השמאלי. זהו מחזור הדם הקטן, המשלים את זרימת הדם בכל הגוף.
מבנה כלי הדם
דופן כלי הדם מורכבת, מרקמת חיבור חיצונית, עם שכבה פנימית של שריר היקפי, הכולל הן סיבי שריר חלק והן סיבים של שריר משורטט. בתוך הצינור השרירי יש שכבת רפידה פנימית.
בדומה לשרירי המעיים המניעים את "נתח המזון" לאורך צינור המעיים באמצעות תנועת סחיטה מחזורית, השרירים החלקים של העורקים והוורידים עוזרים בהנעת "נתח הדם" על ידי תנועות דומות. הרפידה הפנימית של העורקים והוורידים (Intima), מקורה במזודרם החדש ולכן היא נשלטת מהמדולה של קליפת המוח.
דופנות העורקים עבות יותר מאלו של הוורידים, כדי להחזיק את לחץ הדם הגבוה יותר בהם. הוורידים מצויידים במעין שסתומים מונעי זרימה חוזרת, המסייעים להזרים את הדם בחזרה ללב למרות שלחצו נמוך יותר בהם.
שכבת נבט: מזודרם חדש
רמת המוח: כלי הדם בצד הימני של הגוף נשלטים מהצד השמאלי של המדולה של קליפת המוח בעוד אלו בצד השמאלי של הגוף נשלטים מצד המוח הימני. לפיכך, יש הצלבה בין המוח לאיבר.
הערות:
- העצמות, שרירי השלד, כלי הלימפה וקשריות הלימפה, כלי הדם (למעט הכליליים), רקמות החיבור ורקמת השומן חולקים כולם את אותם ממסרים מוחיים ולכן מגיבים כולם לאותו קונפליקט ביולוגי של ירידת ערך עצמי. מרכזי הבקרה ממוקמים בצורה מסודרת מכף רגל ועד ראש. כל ממסר כזה שולט על כל סוגי רקמות החיבור של האיבר הספציפי, בכל איבר בנפרד
- הרפידה של מרבית הדם בגוף, מקורה במזודרם החדש והיא נשלטת מהמדולה של קליפת המוח. יוצאת מכלל זה היא הרפידה של העורקים הכליליים, הוורידים הכליליים, אבי העורקים העולה, העורקים התרדמניים הפנימיים והחלק הפנימי של העורקים התת–בריחיים, אשר מקורה בשכבת הנבט אקטודרם והיא נשלטת מקליפת המוח.
עורקים
קונפליקט ביולוגי: הקונפליקט הביולוגי הכללי הקשור בכלי הדם הוא קונפליקט ירידת ערך עצמי קלה (יע"ע קלה) שנחווה באזור של עורק מסוים. הקונפליקטים המקומיים של יע"ע בכלי הדם זהים לאלה של העצמות והמפרקים.
אדם שמתקשה ללכת (לאחר תאונה, מחלה, ניתוח) יכול לסבול מקונפליקט יע"ע (קונפליקט ביצועים פיזיים) המשפיע על עורקי הירך או עורק השוקה. אבי העורקים הבטני קשור לקונפליקט יע"ע הקשור לאזור הבטן (כאבי בטן, עצירות, קרוהן, אבחון סרטן המעי הגס, ניתוח) והחשש שמשהו לא בסדר "שם". כך גם לגבי אבי העורקים החזי העובר דרך החזה ועורקים אחרים כגון עורק הכליה או עורק האגן המספקים את הכליות ואזור האגן. החלקים החיצוניים של העורקים התת-בריחיים הנושאים דם על הכתף והזרועות מתייחסים לקונפליקט יע"ע הקשור למערכת יחסים (התחושה של אדם ש"נכשל כבן זוג או כהורה").
העורקים התרדמניים החיצוניים המספקים דם לפנים ולקרקפת, כמו גם עורקי המוח, קשורים כולם לקונפליקט יע"ע אינטלקטואלית. עורקי המוח מגיבים גם למצוקה עקב תחושה ש"המוח לא מקבל מספיק חמצן"; הורה יכול לחוות את הקונפליקט הזה עבור ועם תינוקו.
התנהלות התב”מ:
עם קרות הקונפליקט מתחיל נמק (אובדן תאים) מקומי של רפידת העורק בהתאם למידת ומשך פעילות הקונפליקט. בו זמנית, השרירים החלקים העוטפים את העורק מתעבים, על מנת למנוע ניקוב של דופן העורק. עם זאת, אם קונפליקט אינטנסיבי נמשך תקופה ארוכה, דופן כלי הדם נחלשת והולכת, ויכולה להיווצר בליטה מקומית בדופן הנקראת "מפרצת", למשל, באחד מהעורקים התרדמניים החיצוניים בצוואר (השוו עם מפרצת בעורק התרדמני הפנימי). מפרצת בעורקי המוח אחרים (שאינם העורקים התרדמניים), היא נדירה ביותר.
המיקום הנפוץ ביותר בו נוצרות מפרצות עורקים הוא באבי העורקים הבטני, במיוחד בקטע של אבי העורקים שמתחת לכליות. מפרצת בטנית מתחת לכליות נקראת מפרצת אבי עורקים תת–כלייתית (infrarenal aortic aneurysm). מפרצות קטנות יכולות להיווצר ללא כל תסמינים וללא סיכון. עם זאת, ככל שהמפרצת הופכת גדולה יותר קיים סיכון גדול יותר לקרע בדופן כלי הדם. בדרך כלל, סיבי השריר החלק, המשובצים בשרירים המשורטטים של דופן העורק, מייצבים את כלי הדם. לפיכך, קרע של מפרצת מתרחש רק בגלל תנועה נמרצת, הרמת משהו כבד, או לחיצה חזקה מדי במהלך פעולת מעיים. דימום בחלל בטן הוא מצב חירום רפואי. כאשר מפרצת מוחית מתפרצת, זה גורם לדימום במוח (השוו לדימום עקב קריעה של ציסטה במוח). דימום מוחי, לעומת זאת, אינו קשור או גורם לשבץ, בניגוד לטענה ברפואה הרגילה.
בהתאמה להגיון האבולוציוני, קונפליקטים של ירידת ערך עצמי (יע"ע – עקב תחושה של כישלון לעשות, לבצע, ברמת האורגניזם או האיבר/רקמה. לרוב באופן לא מודע) הם נושאי הקונפליקט העיקריים הקשורים לאיברים הנשלטים מהמדולה של קליפת המוח, שמקורם בשכבת הנבט מזודרם-חדש.
שלב תיקון (ריפוי): במהלך החלק הראשון של שלב התיקון (PCL-A) האזור הנמקי בעורק הפגוע מתחדש באמצעות שגשוג תאים עם נפיחות מקומית. חיידקים, אם הם זמינים, מסייעים לתהליך הריפוי, שעלול להיות מלווה בדלקת עורקים (arteritis).
תיקון רפידת כלי הדם מתרחש מתחת לשכבת כיסוי (מעין תחבושת) של סידן וכולסטרול, הנוצרת במכוון לצורך זה. אם הקונפליקט חוזר ונשנה עקב תיקון תלוי לאורך זמן, השכבות המצטברות ואינן מפורקות מביאות להיווצרות רובד של פלאק באתר התיקון ברפידת העורק, דבר שמוביל בהמשך הדרך להיצרות העורק (atherosclerosis) ולהקטנה של מעבר הדם . עם הזמן, מתקשה דופן העורק ומאבדת את גמישותה, מצב המכונה טרשת-עורקים (arteriosclerosis).
טרשת בעורקי הפין, כתוצאה מקונפליקט יע"ע מינית, מגבילה את זרימת הדם לתוך הפין ומביאה לקשיי זקפה, דבר שיכול להוביל לירידת ערך נוספת ולהחמרת המצב (ראו גם אין-אונות הקשורה לגוף המחילתי בפין – corpora cavernosa).
הפלאקים הטרשתיים בהחלט יכולים להפריע לזרימת הדם בעורקים הראשיים (עורקים כליליים, אבי העורקים העולה, עורקי תרדמניים פנימיים והחלקים הפנימיים של העורקים התת-בריחיים), אך הם אינם הגורמים להתקף לב או לשבץ, כפי שנטען ברפואה הרגילה.
ברגליים, נפיחות והצטברות של פלאק מצמצמת את חתך זרימת הדם בעורק ומובילה לכאבים וקשיים בהליכה. מבחינה רפואית דבר זה נקרא "מחלת עורקים היקפיים" (peripheral artery disease) או "צליעה לסירוגין" (intermittent claudication). עבור אדם שאינו מכיר את הרפואה החדשה, הכאב מעורר בדרך כלל קונפליקטים חדשים של יע"ע ("הרגליים שלי חסרות תועלת!") וכתוצאה מכך מביא למצב כרוני. אם גם השרירים המשורטטים של עורקי הרגליים מעורבים, (עקב קונפליקט מוטורי שנגרם בשל אי-vיכולת ללכת או לברוח, בגלל הכאב), תיגרמנה גם התכווצויות רגליים, בדרך כלל בשריר השוק, במהלך משבר התיקון. אם הקונפליקט חוזר ונשנה, עקב תיקון תלוי מתמשך ותכוף, העוויתות המתמשכות בשרירי כלי הדם מביאות לכיווץ מתמיד. היצרות העורק הפגוע מאובחנת לעתים קרובות כ"מחלת עורקים היקפיים", למרות שאין שינויים פתלוגיים בכלי הדם עצמו.
ורידים
קונפליקט ביולוגי: בדומה לעורקים, גם הוורידים קשורים לקונפליקט יע"ע, וגם כאן הקונפליקטים המקומיים בכל חלק של הגוף זהים לאלה של העצמות והמפרקים.
הוורידים ברגליים רגישים במיוחד לקונפליקט "משקולת על הרגל" (ball-and-chain conflict), שנחווה כהגבלה על החופש לנוע. הריון, הכרח לטפל במישהו, אדם "שנדבק אלינו", תחושה של להיות כבול למקום, לעבודה, לפרויקט או למערכת יחסים, יכולים לעורר את הקונפליקט. אנשים עם מקצועות הדורשים עמידה או ישיבה רבה (קופאיות, נהגי מוניות) נוטים יותר לחוות קונפליקט זה, אלא אם הם באמת נהנים מעבודתם.
שלב תיקון (ריפוי): במהלך החלק הראשון (PCL–A) של שלב הריפוי האזור הנמק ברפידת הווריד הפגוע מתחדש על ידי שגשוג של תאים. עם יש דלקת (phlebitis), האזור סביב הווריד הוא אדום, חם, ורך. חיידקים מסייעים לתהליך הריפוי, בתנאי שהם זמינים.
הערה: חיידקי סטפילוקוקוס הם המעורבים בתיקון רקמת הווריד שניזוקה, בין אם בהמשך לקונפליקט ובין אם עקב זריקה לתוך הווריד, עירוי או שימוש בצנתר ורידי. למעשה, כל מכשיר פולשני שפוגע ברקמה של הווריד (ורקמות חיבור אחרות), "מזמין את המוח" להפעיל חיידקים שתפקידם סיוע בתיקון הרקמה. הפרוצדורות הפולשניות המרובות בבתי החולים, ביחד עם שימוש מופרז באנטיביוטיקה, מסבירים היטב את הסיבות להתפתחות של חיידק MRSA ("סטפילוקוקוס אאורוס עמיד למתיצילין"), הנקרא לעיתים "חיידק טורף", דוקא בבתי החולים.
הצטברות נוזלים באזור הווריד הנרפא, מביאה לבצקת היקפית, למשל, בשוקיים, בקרסוליים, בכפות הרגליים (ראו גם בצקת היקפית הקשורה לשריר הלב או לעצמות הרגליים; השוו עם לימפאֶדֶמה).
אם יש במקביל גם אצירת נוזלים, עקב הסינדרום, הדבר מגדיל באופן ניכר את הבצקת והנפיחות, כפי שניתן לראות בתמונה זו. עבור אדם ימני, הנפיחות ברגל ימין מצביעה על כך שהקונפליקט הכדור ושרשרת, או קונפליקט היע"ע, היה קשור לבן זוג.
ברפואה הרגילה, הכאב והנפיחות ברגל מאובחנים לעתים קרובות בטעות כ"פקקת ורידים עמוקים" (deep vein thrombosis) או "דלקת ורידים פקקתית" ( thrombophlebitis), בהתבסס על ההנחה השגויה כי הנפיחות והדלקת של הווריד נגרמת מחסימתו על ידי קריש דם.
הערה: פקקת היא קריש דם הנוצר כאשר הדם אינו זז ולאחר מכן נקרש. פקקת כזו יכולה להתפתח בגפיים התחתונות בהמשך לניתוח, תרדמת (קוֹמָה) מושרית, שהייה ממושכת במיטה או בעקבות פציעה. כל סוג של חוסר פעילות ממושך מגביר את קרישת הדם בוורידים העמוקים של הרגל. הכאב נגרם על ידי הדם העומד.
בשלב מסוים, חתיכות קטנות של קרישי דם אלה עשויות להתנתק, לנוע דרך המערכת הוורידית ולשקוע בריאות. קריש דם בריאות יכול להוביל לתסחיף ריאות, גם ללא קונפליקט מקדים (ראו ורידים כליליים). עם זאת, כל עוד אדם הוא נייד, תנועתיות שרירי השוק והתכווצויות השרירים בדופן כלי הדם מסייעת לזרימת הדם דרך המערכת הוורידית, ומפחיתה את הסיכון להיווצרות קרישי דם. קרישי דם קטנים מתפרקים בזרם הדם ונספגים בגוף, תהליך הנקרא פיברינוליזה.
עם זאת, קריש דם לא יכול לגרום להתקף לב או שבץ, כפי שנטען, מפני שבמקרה של חסימה של כלי דם, מעקפים טבעיים, מספקים דם ללב ולמוח (ראו עורקים תרדמניים).
דוגמה לנרטיב רפואי
"במחלות לב וכלי דם, קרישה לא תקינה עלולה לגרום להתקף לב או לשבץ. כלי דם הנפגעים מעישון, כולסטרול או לחץ דם גבוה, מפתחים הצטברויות העשירות בכולסטרול (פלאק) ברפידת כלי הדם; הצטברויות אלו יכולות להיקרע ולגרום לטסיות הדם ליצור קריש. למרות שלא מתרחש דימום, טסיות הדם חשות את קרע הפלאק ומתבלבלות לחשוב שהתרחשה פציעה שתגרום לדימום. במקום לאטום את כלי הדם כדי למנוע דימום כפי שקורה בחתך, נוצר קריש דם בכלי דם תקין, וגורם לחסימה של זרימת הדם".
(איגוד הלב האמריקאי)
דליות בוורידים הן תוצאה של תיקון תלוי בוורידי הרגליים, הנגרם על ידי קונפליקט חוזר ונשנה (תיקון תלוי) הנמשך זמן רב. שסתומי ורידי הרגליים, שתפקידם למנוע זרימת הדם לאחור, מצטלקים מתהליכי תיקון חוזרים ונשנים (במהלך PCL-B) ואינם אוטמים עוד כראוי. כך קורה שהדם יכול לזרום לאחור ולהצטבר בוורידים, דבר המביא להתעבותם.
תמונה זו מראה אדם עם דליות נרחבות על רגלו השמאלית. אם אדם זה הוא ימני, הדבר מלמד כי הקונפליקט ‘משקולת על הרגל‘ קשור לאמו או לילדיו; אם הוא שמאלי הקונפליקט קשור לבני זוג.
מה שנקרא ורידי עכביש הם דליות קטנות הנגרמות עקב קונפליקט ‘משקולת על הרגל’ (ברגליים) או קונפליקט יע"ע ("אני לא יפה שם") הקשורים לאזור של הגוף בו הם מופיעים, למשל, על הפנים, על החזה, או על הבטן (במהלך ההריון).
דליות האשך (Varicoceles) מתפתחות בשק האשכים עקב קונפליקט יע"ע הקשור לאשכים. דבר המסביר מדוע דליות אלו מתפתחות בדרך כלל בגיל ההתבגרות.
הערות והיבטים מיוחדים:
- השפעת הקונפליקט בכלי הדם בצד ימין או שמאל של הגוף נקבעת על ידי צדיות האדם ותוכן הקונפליקט (האם נקשר לאמא-ילד או שותף-סביבה).
- קונפליקט יע”ע מקומי הוא כזה המשפיע מקומית על כלי דם באיבר ש”כשל”. ללא קשר לכללי הצדיות ותוכן הקונפליקט.
- ברקמת מזודרם החדש, המטרה הביולוגית מגיעה לביטוי רק בסוף התב”מ. הרקמה שהושפעה נעשית חזקה יותר מאשר היתה, ומוכנה טוב יותר לקונפליקט נוסף מסוג דומה.