רקמות החיבור בגוף
התפתחות ותפקוד רקמת החיבור: כפי שהשם מרמז, רקמת חיבור מחברת ביחד רקמות אחרות של הגוף. היא מחברת את השרירים לעצמות ונותנת כוח לגידים ולרצועות; היא מורכבת על פי רוב מסיבים אלסטיים. שכבה של רקמת חיבור רופפת המכילה תאי שומן נמצאת ישירות מתחת לעור. בנוסף למתן תמיכה מבנית, רקמת חיבור מסייעת בתיקון רקמות על ידי יצירת רקמת צלקת סיבית במהלך החלק השני של שלב התיקון (PCL-B). רקמת חיבור משמשת לעיטוף וקפסול של גידולים בשלב התיקון של התוכנית הביולוגית, במקרים בהם החיידקים הנדרשים לפירוקם חסרים (בד"כ עקב שימוש יתר באנטיביוטיקה). רקמת נוֹירוֹגְלִיָה היא צורה מיוחדת של רקמת חיבור המסייעת לתהליכי ריפוי במוח. רקמת החיבור מקורה במזודרם החדש ולכן נשלטת מהמדולה של קליפת המוח.
הערה: בדומה לרקמות החיבור, גם רקמת הנוֹירוֹגְלִיָה מקורה בשכבת הנבט מזודרם חדש.
קישור ברמת המוח: רקמת החיבור בצד הימני של הגוף נשלטת מהצד השמאלי במדולה של קליפת המוח; רקמת החיבור של הצד השמאלי נשלטת מהצד הימני. לפיכך, יש הצלבה בין המוח לאיבר.
הערה: העצמות, שרירי השלד, כלי הלימפה וקשריות הלימפה, כלי הדם (למעט הכליליים), רקמת החיבור ורקמת השומן חולקים כולם את אותם ממסרים מוחיים ולכן מגיבים כולם לאותו קונפליקט ביולוגי של ירידת ערך עצמי. מרכזי הבקרה ממוקמים בצורה מסודרת מכף רגל ועד ראש. כל ממסר כזה שולט על כל סוגי רקמות החיבור של האיבר הספציפי, בכל איבר בנפרד.
קונפליקט ביולוגי: הקונפליקט הביולוגי הקשור לרקמות החיבור בכל חלקי הגוף, הוא קונפליקט ירידת ערך עצמי קלה (יע"ע קלה).
קונפליקטים מקומיים של יע"ע ברקמות החיבור באיברים השונים, זהים לקונפליקטים המקומיים בעצמות ובמפרקים בכל מקום ומקום בגוף, אך הם קלים יותר בעוצמתם.
עוצמתו של קונפליקט יע"ע היא הקובעת אילו סוגים של רקמות חיבור ושלד תושפענה מהקונפליקט:
- יע"ע קלה – כלי הדם ההיקפיים, רקמות חיבור, גידים, רצועות, רקמת שומן , רקמת סחוס.
- יע"ע בינונית – מערכת הלימפה, השרירים.
- יע"ע חזקה – עצמות – כולל מערך יצור הדם בעצמות (אנמיה, לוקמיה), מפרקים.
בהתאמה להגיון האבולוציוני, קונפליקטים של ירידת ערך עצמי (יע"ע – עקב תחושה של כישלון לעשות, לבצע, ברמת האורגניזם או האיבר/רקמה. לרוב באופן לא מודע) הם נושאי הקונפליקט העיקריים הקשורים לאיברים הנשלטים מהמדולה של קליפת המוח, שמקורם בשכבת הנבט מזודרם-חדש.
התנהלות התב”מ:
שלב פעיל: עם קרות הקונפליקט מתחיל נמק (אובדן תאים) ברקמת החיבור המושפעת מהקונפליקט. בשלב הפעיל אין תסמינים, אלא אם הוא נמשך זמן רב ומביא להחלשת הרקמה.
שלב התיקון (ריפוי): במהלך החלק הראשון של שלב התיקון (PCL-A) הרקמה מתחדשת ע"י שגשוג תאים, עם נפיחות עקב בצקת (הצטברות נוזלים). אם שגשוג התאים מהיר ומרובה, הנפיחות עשויה להיות מאובחנת כסרקומה של רקמת חיבור, הנחשבת ברפואה הקונבנציונלית כסרטן "ממאיר" (ראו גם סרקומה של שרירים). עם זאת, אם קצב חלוקת התאים הוא מתחת לגבול מסוים, אז הצמיחה נחשבת לגידול "שפיר" או פיברומה (השווה עם נוירופיברומה הקשורה למעטפת המיאלין). – סרקומה המתפתחת בשד נקראת "גידול פילודֶס" (phyllodes) ונחשבת לסוג של סרטן השד (השוו לסרטן השד בבלוטות החלב ולסרטן שד בצינורות החלב).
אנגיואדמה, היא נפיחות מקומית ומעובה של רקמת החיבור או רקמת השומן מתחת לעור הנגרמת על ידי הצטברות של נוזל (השוו לסרפדת, פריחה בולטת, אדומה ומגרדת הקשורה לאפידרמיס). מיקום הנפיחות – בפָּנים (סביב העיניים, האף, הפה, השפתיים), בזרועות, ברגליים, בכפות הרגליים או בידיים, בצד ימין או שמאל של הגוף או בשניהם – נקבע על ידי תוכן קונפליקט היע"ע שנחווה ולאיזה אזור או מיקום בגוף הוא נקשר.
בצקת גדולה ונרחבת מצביעה בדרך כלל על אצירת נוזלים בו זמנית עקב קונפליקט קיומי/נטישה פעיל המביא להתרחשות הסינדרום. נפיחות גדולה של הלשון עלולה לחסום את דרכי הנשימה ולהיות מסכנת חיים.
"אנגיואדמה אלרגית" נחשבת לתגובה ל"אלרגן" (ראו "אלרגיות"). במונחי GNM משמעות הדבר היא שמרכיב מסוים (קשקשים של בעלי חיים, מזון מסוים או חומר אחר) אשר נתפס כנראה כטריגר בעת קרות קונפליקט היע"ע המקורי, ומביא להפעלה חוזרת ונשנית של התב”מ (ראו גם שוק אנפילקטי).
מורסה (קרבונקל, פרונקל, אבצס), מתפתחת באזור בגוף בו נחווה הקונפליקט של יע"ע, למשל, על המצח בגלל קונפליקט יע"ע אינטלקטואלי. מקור המורסה בשכבת רקמת החיבור שמתחת לעור. לעתים קרובות, מורסה כזו מתחילה בזקיק שיער, אשר מגיע עמוק לתוך הרקמה התת עורית. אם יש חיידקים המסייעים לריפוי (ברקמה זו בד"כ סטפילוקוקוס), הבליטה הכואבת מתמלאת במוגלה ומלווה בדלקת, מה שיאובחן כקרבונקולוזיס, פורונקולוזיס או פוליקוליטיס (carbunculosis, furunculosis, folliculitis).
מורסות יכול להיות מאובחנות גם בשכבת הדרמיס בעור, שאז הקונפליקט הרלוונטי הוא קונפליקט התקפה/לכלוך
צמיחת יתר של רקמת צלקת באתר של פצע (Keloids), מתרחשת למשל, לאחר כוויות. עם זאת, הצתלקות יתר נוצרת גם כתוצאה משלב תיקון מתמשך או חוזר ונשנהעקב תיקון תלוי, במיוחד במהלך השלב השני של התיקון (PCL-B). התיקון החוזר מוביל למראה המעובה והמוגבה האופייני לצלקות קלואידיות.
סְקְלֶרוֹדֶרמָה ("עור קשה") הוא מצב שבו העור הופך להיות מעובה וקשה ומאבד את גמישותו. הדבר קורה עקב תהליך ריפוי מתמשך (תיקון תלוי) של שכבת רקמת החיבור שמתחת לעור.
סקלרודרמה סביב השפתיים מגלה, לדוגמה, כי קונפליקט היע"ע היה קשור לאזור הפה, בדומה לקונפליקט אוראלי (ראו גם סקלרודרמה הקשורה לאפידרמיס).
התעבות של רקמת החיבור בכף היד והאצבעות והתהדקותה, הנקראת התכווצות דוּפּוּיטרֶן (Dupuytren), אינה מערבת את הגידים (כפי שנהוג לחשוב), אלא היא תוצאה של תיקון תלוי חוזר ונשנה של קונפליקט יע"ע הפוגע ברקמת החיבור שתחת העור. התסמינים כוללים בליטות כואבות (נודולות) המתפתחות לרצועות של רקמה קשה ומכווצת שגורמת לאצבעות להתקפל לכיוון כף היד (השוו לדיסטוניה מקומית של הידיים, בה האצבעות מתקפלות לתוך כף היד עקב התכווצות שרירים מתמשכת). הישנות מצב זה גם לאחר ניתוח היא היא עדות לכך שהקונפליקט לא נפתר.
הקונפליקט יכול להיות קשור, לדוגמה, ליע"ע הקשורה לאלכוהול (החזקת כוסית), או לנהיגה (העברת הילוכים) או לכל יע"ע אחרת המערבת תנוחת אצבעות הלופתות דבר כלשהו.
הערות והיבטים מיוחדים:
- בקונפליקט יע"ע כללי, השפעת הקונפליקט ברקמת חיבור בצד ימין או שמאל של הגוף נקבעת על ידי צדיות האדם ותוכן הקונפליקט (האם נקשר לאמא-ילד או שותף-סביבה).
- קונפליקט יע"ע מקומי הוא זה המשפיע על רקמת חיבור באיבר ש"כשל", ויש לו עדיפות על כללי הצדיות ותוכן הקונפליקט.
- ברקמת המזודרם החדש, המטרה הביולוגית מגיעה לביטוי רק בסוף התב”מ. הרקמה שהושפעה היא נעשית חזקה יותר ומוכנה טוב יותר לקונפליקט נוסף מסוג דומה.