עצמות ומפרקים

התפתחות ותפקוד העצמות והמפרקים: מערכת השלד כוללת את כל העצמות והמפרקים של גוף האדם. רצועות, גידים, סחוס ורקמת חיבור מחברים ומייצבים את העצמות. יחד עם שרירי השלד, העצמות והמפרקים מאפשרים תנועות פיזיות מבוקרות. הם גם מספקים הגנה לרבים מהאיברים הפנימיים של הגוף. הצלעות, למשל, מגינות על חלל החזה המכיל את הלב והריאות. רקמת העצם מכילה מספר מינרלים, במיוחד סידן וזרחן השומרים על העצמות חזקות. מח העצם האדום בתוך העצמות מייצר את רוב תאי הדם, כולל אריתרוציטים (תאי דם אדומים), לויקוציטים (תאי דם לבנים) ותרומבוציטים (טסיות דם). רוב עצמות הגפיים מכילות בעיקר מח עצם צהוב המורכב בעיקר משומן. עם זאת, אם הגוף סובל אובדן כמות גדולה של דם, מח עצם צהוב מומר למח עצם אדום כדי להבטיח ייצור תאי דם. אוסטאוציטים ("תאי עצם בוגרים") ואוסטאובלסטים ("תאי עצם לא בשלים") הם סוגי התאים העיקריים של העצם. אוסטאובלסטים הם תאים בוני עצם, המייצרים גם גרומת (callus), שהיא חומר דמוי מלט המיוצר לטובת תיקון של עצם (ראו גם אודונטובלסטים המייצרים גרומת של שנהב השן). המשטח החיצוני של העצמות מכוסה על ידי מעטפת העצם (periosteum), למעט המפרקים, והמקומות בעצם אליהם מחוברים רצועות וגידים, אשר מכוסים בסחוס. מפרק כולל את קצות העצמות, המכוסות במשטח של סחוס מוצק המפחית את החיכוך במהלך תנועת המפרק (השוו לסחוס אלסטי באוזן). הסחוס מכוסה על ידי מעטפת הסחוס (perichondrium) הדומה בתפקודה למעטפת העצם. מפרקים סינוביאליים הם כאלו העטופים בקופסית של רקמה גמישה וחזקה, המכילה נוזל סינוביאלי המסכך ומזין את רכיבי המפרק.

הערה: השלד של העובר מורכב בעיקר מסחוס, אשר מוחלף בהדרגה בעצם. תהליך זה, הנקרא התגרמות (ossification), אינו מסתיים עד לאחר הלידה. חלקים מסוימים של הגוף נשארים כסחוס, למשל, קצה האף והאוזן החיצונית.

העצמות כמו גם הסחוס, הגידים והרצועות מקורם במזודרם חדש ולכן נשלטים מליבת קליפת המוח.

רמת המוח: בליבה של קליפת המוח, העצמות והמפרקים (כולל סחוסים, גידים ורצועות) של הצד הימני של הגוף נשלטים מהצד השמאלי של המוח; העצמות והמפרקים של הצד השמאלי של הגוף נשלטים מהצד הימני. לפיכך, יש הצלבה בין המוח לאיבר.

הערה: העצמות, שרירי השלד, כלי הלימפה וקשריות הלימפה, כלי הדם (למעט הכליליים), רקמת החיבור ורקמת השומן בכל מיקום ואיבר, חולקים את אותם ממסרים מוחיים בהתאם למיקומם, ולכן מגיבים כולם לאותו קונפליקט ביולוגי של ירידת ערך עצמי. מרכזי הבקרה ממוקמים בצורה מסודרת מכף רגל ועד ראש. כל ממסר כזה שולט על כל סוגי רקמות החיבור של האיבר הספציפי, בכל איבר בנפרד (לחצו למפת ממסרי המוח)

עוצמתו של קונפליקט יע"ע היא הקובעת אילו סוגים של רקמות חיבור ושלד תושפענה מהקונפליקט:

יע"ע קלה – כלי הדם ההיקפיים, רקמות חיבור, גידים, רצועות, רקמת שומן , רקמת סחוס.
יע"ע בינונית – מערכת הלימפה, השרירים.
יע"ע חזקה – עצמות – כולל מערך יצור הדם בעצמות (אנמיה, לוקמיה), מפרקים.

קונפליקט ביולוגי: הקונפליקט הביולוגי הקשור לעצמות ולמפרקים הוא קונפליקט ירידת ערך עצמי (יע"ע) חמור, או אובדן ערך עצמי מלא. הסחוס, הגידים והרצועות, כמו גם מערכת הלימפה וכלי הדם, מגיבים לקונפליקט ירידת ערך עצמי קל. הקונפליקט יכול להתבטא כיע"ע כללית הפוגעת ברקמות בכלל השלד, או כיע”ע מקומית בה הפגיעה מתרחשת בחלק מסוים של השלד.

קונפליקט יע"ע כללי הוא כזה הנוגע לאדם כמכלול. הקונפליקט נחווה, למשל, עקב השפלה (האשמות, נזיפות, הערות גנאי), התעללות (פיזית, מינית, מילולית), כישלון (בעבודה, בבית הספר, בספורט, במערכת יחסים, כהורה או כבן זוג), ביצועים ירודים (אינטלקטואליים, אמנותיים, אתלטיים), או תחושות של בושה ואשמה. גם אובדן מעמד, אובדן מקום עבודה, פרישה, מחלה או פציעה ("אני מחוץ לתפקיד"), הזדקנות ("אני לא טוב כמו פעם", "אני מזדקן וחסר תועלת") או אובדן של מישהו אשר גרם לאדם להרגיש מוערך ונחוץ, הם תרחישי קונפליקט אפשריים. האופן שבו אנו תופסים את עצמנו או מדברים אל עצמנו ("אני כישלון", "לעולם לא אצליח", "זה משהו שאני לא יכול/ה לעשות") יוצרים נטייה מנטלית לקונפליקטים כלליים של יע"ע. מטבע הדברים, ילדים וקשישים פגיעים יותר לקונפליקט זה.
קונפליקט יע"ע מקומי (ראו קונפליקטים לפי איבר, להלן) מתייחס לחלק או מקום מסוים של הגוף. ביצועים אמנותיים או אתלטיים ירודים, למשל, מקושרים לידיים או לרגליים. קונפליקט יע"ע הנובע מאבחנה של סרטן (סרטן המעי הגס, סרטן הערמונית, סרטן השד), תחזית רפואית שלילית ("לא תוכל ללכת שוב!"), כריתת איבר (שד), או כאב מקומי מתמשך יכולים להביא לקונפליקט בעצם או במפרק הקרובים ביותר. לשם השוואה, קונפליקט יע"ע מתון ישפיע על בלוטות הלימפה או על השרירים הקרובים ביותר.

בהתאמה להגיון האבולוציוני, קונפליקטים של ירידת ערך עצמי (יע"ע – עקב תחושה של כישלון לעשות, לבצע, ברמת האורגניזם או האיבר/רקמה. לרוב באופן לא מודע) הם נושאי הקונפליקט העיקריים הקשורים לאיברים הנשלטים מהמדולה של קליפת המוח, שמקורם בשכבת הנבט מזודרם-חדש.

קונפליקטים מקומיים לפי איבר:

לכל חלק ומיקום במערכת השלד יש את גוון קונפליקט שונה בהתאם לתפקודו ותפקידו.

גולגולת ועמוד השדרה הצווארי: קונפליקט יע"ע אינטלקטואלי.

קונפליקט יע"ע אינטלקטואלי יכול להיות מופעל בגלל כישלון במשימה אינטלקטואלית (בבית הספר, בעבודה), עקב טעות, או בהמשך להערות מתנשאות של מורים, מאמנים, מעסיקים, עמיתים, הורה או שותף, הגורמות לאדם להרגיש "איטי" או "טיפש". עם עיסוק תובעני מבחינה אינטלקטואלית (חוקרים, אקדמאים, סופרים ואחרים), ואלו שהערך העצמי שלהם בנוי על הישגיהם האינטלקטואליים, או שיש להם שאיפות אקדמאיות גבוהות, פגיעים יותר לקונפליקט זה. דיבור עצמי מקטין או מזלזל ("אני אידיוט!", "אני לא מספיק חכם!") יכול להביא לקונפליקט יע"ע מתוצרת עצמית. עצם החשש מכישלון עלול כבר הוא להפעיל את הקונפליקט. עוול בלתי צפוי ("זה לא הוגן!") משפיע גם הוא על הגולגולת ועל עמוד השדרה הצווארי.

עצמות בפּנים, עין, אוזן, לסת

עצמות פנים: יע"ע הקשורה למראה של אדם או למוניטין שלו

ארובת העין: יע"ע הקשורה לעיניים, למשל, לאחר ניתוח ("אתה נראה כמו מפלצת!")

עצמות הלסת: לא להיות מסוגל לנשוך, פשוטו כמשמעו או בצורה סמלית (השוו לשנהב וזגוגית השן).

עצמות השמע באוזן: יע"ע הקשור לאוזניים (לקות שמיעה)

כתפיים, זרוע עליונה ועצמות הבריח:

קונפליקט יע"ע ביחסים (עקב כישלון כשותף, הורה, בן, בת, עמית, חבר או חבר בקבוצה) לעתים קרובות בהקשר של תחושת אשם והאשמה עצמית;

כמו כן, לא להיות מסוגל או לא להיות מורשה להחזיק, לאמץ, או לחבק מישהו.

ביצועים גרועים, נניח, בספורט (בייסבול, כדוריד, גולף, הוקי) משפיעים גם על הכתף, כמפרק של הפעולה

מרפקים:

יע"ע המערבת את המרפק, למשל, בספורט (טניס, סקווש), נגינה בכלי נגינה (כינור, צ’לו), או פעילויות הקשורות לעבודה. כמו כן, לא להיות מסוגל לחבק או להחזיק אדם או חיית מחמד, כאשר התחושה נקשרת למרפק(ים).

שורש כף היד, הידיים והאצבעות:

"קונפליקט מיומנות" עקב יע"ע הנגרמת כתוצאה מכישלון במשימה הקשורה לעבודת יד או מביצועים ירודים הקשורים לכף היד. אנשים שביטחונם העצמי מסתמך בעיקר על מיומנות ידנית, שעיסוקם דורש מיומנויות מוטוריות עדינות (מנתחים, שינניות, תכשיטנים) ומיומנות אצבעות (הקלדה, עבודת מחטים, נגינה בכלי נגינה כגון הגיטרה או הפסנתר) נוטים יותר לסבול מסוג זה של קונפליקט יע"ע.

צלעות ועצם החזה:

קונפליקט יע"ע הנגרם, למשל, על ידי אבחנה של סרטן השד, כריתת שד או מחלת לב (ראו מסתמי לב)

עמוד השדרה החזי והמותני:

קונפליקט יע"ע מרכזי ש"מנפץ" את ליבת העצמי (עקב יחס משפיל ומבזה). הגב התחתון קשור גם לתחושת חוסר תמיכה ("אין לי גיבוי") של בן משפחה, בן זוג, חבר, מורה, עמית לעבודה או מעסיק. אבחנה של סרטן הקשורה לאזור בית החזה (סרטן ריאות) או עמוד השדרה המותני (סרטן הערמונית, סרטן הכליות, סרטן המעי הגס) או כאבים מתמידים (כאבי בטן, כאבי מחזור) משפיעים על החוליות הקרובות.

אגן ועצם החיק:

קונפליקט יע"ע מיני. התעללות מינית, אין-אונות, ביצועים מיניים ירודים, למצוא כי שותף או שותפה מנהלים רומן, דחייה מינית, תחושת ערך עצמי ירוד ‘מתחת למותניים’, קושי להיכנס להריון, הפלת עובר, כריתת רחם, אבחנת סרטן ערמונית, ניתוח ערמונית, או בריחת שתן יכולים כולם לעורר את הקונפליקט.

עצם הזנב (העוקץ) ועצמות העצה:

קונפליקט יע"ע הקשור לישבן; "מין מאחור" הנתפס כמשפיל, כאבים במהלך קיום יחסי מין, תסמינים מקומיים באותו איזור (טחורים, שלשולים כרוניים, יובש בנרתיק)

עצם השת (עצם הישיבה, Ischial bone):

חוסר יכולת להחזיק משהו, חוסר יכולת "לשבת עליו" (אנו "יושבים" באופן פיגורטיבי על מה ששייך לנו כדי לשמור עליו), לא להיות מסוגל או לא רשאי לשבת במקום של מישהו (בשולחן שלו, במכונית, על אופניים, אופנוע, סוס). הקונפליקט יכול להתייחס גם לאדם שאנחנו רוצים "להחזיק" או "לשלוט" בו.

ירך וצוואר הירך:

יע"ע בגלל תחושה של "לא מסוגל לסבול" מצב כלשהו, בגלל דרישות בלתי צפויות או מתמשכות ("זה יותר מדי לסחוב!", "אני לא יכול להסתדר!", "אני לא יכול לעבור את זה!").

עצם הירך (femur) קשורה גם לקונפליקט יע"ע על רקע ביצועים פיזיים (ראו להלן).

ברכיים ורגליים תחתונות:

קונפליקט ביצועים פיזיים, למשל, קשיים בהליכה או בטיפוס במדרגות, חוסר יכולת לעמוד בקצב, ביצועים גרועים בספורט (הפסד במשחק, "ישיבה על הספסל", הערות משפילות של מדריך, לבצע מתחת לצפיות של עצמנו או של מאמן, הורה או בן זוג), תחושה שאני פחות נייד/ת בגלל הריון או עליה במשקל

רגליים, קרסוליים, עקבים ובהונות:

חוסר יכולת ללכת, לרוץ, לקפוץ, לרקוד או להתאזן; כמו כן, להיות לא מסוגל לבעוט (להרחיק) מישהו לשם הגנה. הסוליה והעקב קשורים לחוסר יכולת "למעוך" אדם או מצב.

שלב פעיל בעצמות

התנהלות התב”מ:

שלב פעיל: במהלך שלב זה העצם המושפעת הולכת ומתדלדלת עקב איבוד מינרלים ונוצרים בה רווחים וחורים קטנים, תהליך הנקרא תמס עצם (אוסטאוליזה – osteolysis, מכונה גם "בריחת סידן"). המיקום של דלדול העצם נקבע על ידי הסוג המדויק של קונפליקט ירידת הערך העצמי (יע"ע) שנחווה, ורמת הדלדול שלה נקבעת לפי עוצמת הקונפליקט. הסידן היוצא מן העצם מביא להגדלת רמת הסידן בדם (השוו עם רמת סידן גבוהה בדם (hypercalcemia) הקשורה לבלוטות יותרת התריס);

במקביל לפגיעה בעצם יש גם פגיעה במח העצם, המייצר את תאי הדם, דבר המביא לשינוי של רמות של מדדים שונים בבדיקות הדם (ראו אנמיה ולוקמיה).

סריקת CT מוח זו מראה מוקד האמר (חיצים כתומים) באזור במדולה של קליפת המוח השולט על כתף שמאל (לחצו למפה של ממסרי המוח). הגבול החד של הטבעת מצביע על קונפליקט פעיל של יע"ע בהקשר למערכת יחסים. מאחר ואדם זה הוא שמאלי, הקונפליקט קשור כנראה ליחסים עם בן/בת זוג

הערה: מוקד האמר בממסר מוח זה מתייחס למפרק הכתף השמאלית, לסחוס שמסביבו, לגידים, לרצועות, לרקמת החיבור, לרקמת השומן או לבלוטת הלימפה הקרובה ביותר (בבית השחי), מכיוון שכל הרקמות הללו חולקות את אותו ממסר בקרה. במקרה הספציפי הזה, דלדול העצם בכתף שמאל אושר על ידי צילום רנטגן.

ירידה במסת העצם מאובחנת בדרך כלל כדלדול עצם (אוסטאופּורוזיס="עצם נקבובית"). הרפואה הקונבנציונלית טוענת כי דלדול העצם קשור לירידה בייצור האסטרוגן אצל נשים לאחר גיל המעבר. התיאוריה הטוענת לקשר בין דלדול עצם למחסור באסטרוגן היא היפותטית בלבד, מכיוון שיש נשים לאחר גיל המעבר שאין להן דלדול עצם ויש נשים שיש להן דלדול עצם עוד לפני שהן נכנסות לגיל המעבר. בנוסף, גם גברים סובלים מדלדול עצם וכך גם ילדים. עם זאת, גברים וילדים אינם נמצאים תחת לחץ לעבור בדיקות צפיפות עצם סדירות, מאחר והם לא נחשבים (לפחות בינתיים) כחלק מ"קבוצת סיכון". דלדול עצם אצל גברים אינו מתוקשר, בין היתר, גם משום שאינו מתאים להגדרה המקובלת של "מחלת נשים" הנגרמת בגלל חוסר אסטרוגן.

מנקודת המבט של הרפואה החדשה, דלדול עצם הוא תוצאה של קונפליקט יע”ע כללי מתמשך המשפיע על חלקים ניכרים של מערכת השלד. ניתן להשוות את פירוק העצם הקבוע הנגרם על ידי קונפליקטי יע"ע מתמשכים, לעתים קרובות עדינים, לטפטוף קבוע של מים השוחק את האבן. בהתבסס על הקשר נפש-מוח-איבר, לאוסטאופורוזיס אצל נשים לאחר גיל המעבר אין שום קשר עם ייצור אסטרוגן מופחת או תזונה דלת סידן, אלא דוקא עם היחס של האישה להזדקנות ולשינויים שמגיעים עם גיל המעבר (מרגישה פחות אטרקטיבית, מרגישה כבר לא נחוצה, יש ירידה ביֶצר המיני). בחברות שבהן נשים מזדקנות באופן טבעי וללא הייפ ה"אנטי-אייג’ינג" המערבי, נשים מבוגרות אינן סובלות מדלדול עצם. למותר לציין כי אבחון אוסטאופורוזיס והחשש מפני "מחלה מגבילה" תורמים לקונפליקטים נוספים של יע"ע המובילים למצב כרוני. זו עוד סיבה בגללה צריך ללמוד את הרפואה החדשה בשלב מוקדם ובעודכם בריאים!

אם לאדם כבר יש סרטן, אובדן רקמת העצם יאובחן בדרך כלל כ"סרטן עצם אוסטאוליטי" (אוסיטאוליטי=תמס עצם) או כ"גרורות בעצמות", זאת למרות שאין בשלב זה שום התפתחות של גידול בעצם (השוו עם סרטן העצם בשלב התיקון). ברוב המקרים, קונפליקט היע"ע נגרם בעת האבחנה של הסרטן הראשון, אם עקב התחזית הרפואית השלילית ("סרטן חשוך מרפא"), או בגלל תופעות הלוואי המתישות של הטיפולים לסרטן (ניתוח, הקרנות וכימותרפיה). זו הסיבה שסרטן עצמות, ביחד עם סרטן ריאות, הוא הסיבה השכיחה ביותר לסרטן משני. "סרטן העצמות גרורתי" (או "משני") מתפתח בדרך כלל בסמוך לאתר הסרטן הראשוני כי "עכשיו אני חסר/ת תועלת שם!", ופוגע לרוב בעצם החזה ו/או בצלעות בהמשך לסרטן השד, או בחוליות הגב התחתון בהמשך לסרטן הערמונית.

בסריקת CT זו, אנו רואים את ההשפעה של קונפליקט יע"ע בממסר המוח של עמוד השדרה המותני (לחצו למפה של ממסרי ליבת קליפת המוח). הגבול החד של מוקד האמר מגלה כי האדם נמצא בשלב פעיל של הקונפליקט.

סריקת CT יוצאת דופן זו של איבר, מראה מוקד האמר באזור החוליה המותנית הרביעית עקב קונפליקט יע"ע בשלב פעיל, מראה באופן בולט במיוחד את הקשר בין הממסר במוח לבין האיבר המתאים (עמוד השדרה, במקרה זה).

אם הגידים או הרצועות מושפעים מקונפליקט יע"ע, אובדן התאים מופיע כנמק של רקמות רכות, עם סיכון מוגבר לפציעה מכיוון שהרקמה החלשה נקרעת בקלות. דבר זה קורה לדוגמה בקרע בגיד אכילס, שמקורו בקונפליקט יע"ע הקשור לעקב. אובדן ממושך של סחוס, למשל בברך או בירך, נקרא ארתרוזיס (arthrosis או osteoarthritis – אין להתבלבל עם דלקת פרקים (ארתריתיס) המתרחשת כאשר המפרק נמצא בשלב תיקון).

ציסטה ע"ש בייקר, המכונה גם ציסטה פופליטאלית, היא בליטה ציסטית בגומָץ (צד אחורי) של הברך, המערבת את קפסולת המפרק, שהשכבה הפנימית שלה מפרישה נוזל סינוביאלי. תפקידו העיקרי של הנוזל הסינוביאלי הוא להפחית את החיכוך בין הסחוסים המפרקיים במהלך תנועה. הציסטה נוצרת עקב הגברת הייצור של נוזל סינוביאלי המיועדת לעזור במקרה של אובדן של סחוס או של רקמת המניסקוס בשלב פעיל של קונפליקט ביצועים פיזיים. הצדיות של האדם ותוכן הקונפליקט (אם/ילד או בן זוג) הם שיקבעו אם הציסטה תתפתח באחורי ברך ימין או שמאל

ציסטה גנגליונית נוצרת כאשר הנוזל הסינוביאלי המקיף את המפרק לוחץ את קפסולת המפרק ויוצר בליטה. הציסטה מתפתחת במפרק הקשור לקונפליקט היע"ע (ראה מיקומים לעיל). ציסטה בולטת על פרק כף היד קשורה לקונפליקט מיומנות. הצדיות של האדם ותוכן הקונפליקט (אם/ילד או בן זוג) הם שיקבעו אם הציסטה תתפתח במפרק יד ימין או שמאל.

שלב תיקון בעצמות

שלב התיקון (ריפוי): בשלב התיקון, העצם נבנית מחדש (מסתיידת מחדש) עם גרומת (callus) המיוצרת על ידי אוסטאובלסטים, שהם תאים בוני עצם (ראו גם תיקון שיניים עם אודונטובלסטים). חומר העצם הרך והחדש מתקשה בסופו של דבר בדומה למלט. בפרקטיקה הרפואית הרגילה הגרומת הרכה מאובחנת לעתים קרובות, ובטעות, כמוגלה, ומוסרת על ידי הרופא, דבר הגורם ללכך שדלדול העצם (חללים והחורים שנוצרו במהלך תמס העצם) לא יתוקן. כאשר הריפוי של מפרק (אצבע, כתף, ברך, ירך) מתמשך עקב חזרתיות של הקונפליקט, נוצר דורבן (אוסטאופיט) שהוא מעין בליטה לאורך שולי העצם (ראו גם דורבן בעקב), המגבילה את טווח התנועה של המפרק הפגוע.

חיידקים, אם הם זמינים, מסייעים בשחזור העצם. חיידקי סטפילוקוקוס הם אלו המתמחים בשיקום רקמת עצם (ורקמות מזודרם חדש אחרות), וזו הסיבה שמנתחים העוסקים בעצמות ושברים, מוצאים בדרך כלל "זיהום סטפילוקוקי" באזור השבר, מבלי להבין שחיידקים אלה חיוניים לריפוי העצם (ראו סטפילוקוקוס אאורוס עמיד למתיצילין בבתי חולים). אם החיידקים המועילים אינם נוכחים באותה עת מכיוון שהם חוסלו באמצעות אנטיביוטיקה, הריפוי עדיין מתרחש אך לא בצורה אופטימלית מבחינה ביולוגית.

הערה: הפרשה שחפתית (המכילה חיידקי טוברקולוזיס) שמקורה בשכבת הדרמיס בעור (בעקבות "קונפליקט התקפה", עקב פגיעה או נפילה) עלולה לדלוף לתוך העצם המתרפאת בעקבות פציעה או ניקור איבחוני (ביופסיה). ממצא זה מאובחן בשוגג כשחפת עצם.

שברים בעצמות הקשורים לקונפליקט: אם שבר היה מלווה בקונפליקט יע"ע (אופייני, לדוגמה, אצל ספורטאים), הקונפליקט יביא לדלדול עצם באתר של השבר, המכונה "ניוון ע"ש סודֶק" (Sudeck’s atrophy). דבר דומה עשוי לקרות לאחר ניתוח אורתופדי הנקשר ליע"ע (לא מסוגל לעשות עבודה פיזית או ספורט). כתוצאה מדלדול רמת הסידן בעצם, השבר אינו יכול להתאחות כראוי.

לדברי ד"ר המר, יש חשיבות עליונה שלא לבצע ניקור אבחנתי, על מנת למנוע ניקוב מעטפת העצם, דבר העלול להביא להתפתחות של אוסטאוסרקומה.

כאשר עצם מחלימה בשלב תיקון, הבצקת הנוצרת בה מביאה לנפיחות, אשר מותחת את מעטפת העצם (פריוסטאום). מתיחת המעטפת מביאה לכאב חזק בעצם שכן המעטפת עתירה בעצבים רגישים מאוד. כאב זה דומה לכאב ראומטי, הנובע מהשכבה העליונה של המעטפת העצם ומורגש בשלב הפעיל של קונפליקט פרידה חמור. מצב זה מכונה בדרך כלל דלקת מפרקים שגרונית (השוו לדלקת מפרקים חריפה). אצירת נוזלים (עקב הסינדרום) מחריפה את הכאב עוד יותר. ברפואה החדשה, השילוב של שתי התוכניות הביולוגיות המיוחדות אלו הקורות ביחד, והכאב הנובע ממנו, מכונה "תסמונת העצם" (Bone Syndrome).

יתרה מכך, בעוד שבמהלך השלב הפעיל של הקונפליקט אין סיכון ממשי לשבר (אלא אם דלדול העצם הוא חמור) מכיוון שמעטפת העצם עדיין מכסה את העצם ותומכת בה בחוזקה, הרי שכאשר מעטפת העצם נדחקת מהעצם, עקב הנפיחות בשלב התיקון, העצם מאבדת את התמיכה שלה ויכולה להישבר יותר בקלות. הכאב המשמעותי בעצם הוא חלק הכרחי וחשוב של שלב התיקון, כי הוא מאלץ את האדם לנוח ובכך עוזר למנוע שבר ספונטני, למשל, של צוואר הירך. אם עמוד השדרה מעורב, ד"ר האמר ממליץ בחום למטופל להישאר במיטה כדי לא להפעיל לחץ על עמוד השדרה ואולי אף לשבור חוליה וכתוצאה לסבול משיתוק.

הכאב במהלך תיקון עצם יכול להימשך מספר חודשים, ואפילו יותר אם יש חזרתיות של הקונפליקט. ככל שאדם מבין את תהליך התיקון של העצם ומוכן טוב יותר לכאב, כך יהיה לו קל יותר לסבול את אי הנוחות הזמנית. הכרה בכך שהכאב הוא סימן של ריפוי יכולה למנוע קונפליקטים חדשים של יע"ע המופעלים על ידי הכאב עצמו.

הערה: חוסר תנועה או פעילויות המאמצות צד אחד של הגוף, מפעילים עומס מתמיד על חלק מסוים בגוף יוצרים כאבי שרירים ושלד ללא מעורבות של קונפליקט ביולוגי. עם זאת, למרות שהבעיות אינן תוצאה של קונפליקט, הכאב עצמו יכול להביא לקונפליקט ירידת ערך עצמית ("הגב שלי גמור") וכתוצאה מכך למצב כרוני. הדבר נכון גם לגבי כאב ומגבלות כתוצאה מפציעות וטראומות גופניות.

פריצת דיסק המכונה בדרך כלל "הרניה" או בֶלֶט דיסק, מתפתחת כאשר הנפיחות בשלב התיקון מביאה לקריעת הטבעת החיצונית (anulus fibrosus) של דיסק בין-חולייתי, וחלקים מהחלק המרכזי דמוי הג’ל של הדיסק (nucleus pulpous) בולטים לתוך תעלת החוליות (ראו תמונה). הלחץ על עצבי השדרה גורם לכאב חריף, למשל בגב התחתון (lumbago). אם יש גם אצירת נוזלים עקב הסינדרום, הכאב מחמיר עוד יותר שכן המים העודפים מגבירים את הנפיחות. התכווצויות שרירים מסביב לחוליות הפגועות נגרמות בשלב תיקון של קונפליקט תקיעות (אני "לא מסוגל לזוז") עקב הכאב בגב התחתון.

הערה: מתיחה של מעטפת העצם, בגלל הנפיחות במהלך איחוי של חוליה, עשויה להיראות בהדמייה רדיולוגית (רנטגן) כמו בלט דיסק.

אם עמוד השדרה הצווארי (קונפליקט יע"ע אינטלקטואלי) מושפע, הכאב מקרין מהצוואר ועד הכתפיים, הזרועות והאצבעות.

תסמונת העצב הסכיאטי (סכיאטיקה, אישיאס) מתרחשת כאשר נפיחות של דיסק מותני (קונפליקט יע"ע מרכזי) לוחצת על העצב הסכיאטי. סכיאטיקה חוזרת ונשנית נגרמת עקב הישנות קונפליקט. לחץ מתמיד על עצב עמוד השדרה (תיקון תלוי) עלול להוביל לפגיעה עצבית חמורה וכתוצאה מכך לאובדן תחושה בגפיים התחתונות (השוו לשיתוק חושי הקשור למעטפת העצם), שאז יש לשקול ניתוח מונע.

נפיחות באזור מקלעת העצה (sacral plexus), הכוללת את העצבים המותניים הרביעי והחמישי (L4 ו- L5) והעצבים הסקרליים העליונים (S1-S4) גורמת לתחושה של משיכה בצד האחורי של הרגל.
נפיחות באזור מקלעת המותן, הכוללת את ארבעת העצבים המותניים העליונים (L1 – L4) ועצב החזה האחרון (T12) גורמת לתחושת משיכה בצד הקדמי של הרגל ובמפשעה.

הערה: קונפליקט יע”ע מקומי המערב את האשכים (אבחון סרטן האשכים, הסרת אשך) משפיע על העצב המותני השני (L2), מכיוון שלפני שהאשכים ירדו לשק האשכים, במהלך העוברות, הם היו ממוקמים בדומה לשחלות, מול החוליה המותנית השנייה.

מה שנקרא הַפְקָעַת דיסק (sequestered disc) הוא רסיס של גרעין הדיסק שאינו מחובר עוד לדיסק. דבר זה קורה כאשר הדיסק המתרפא נקרע, למשל, עקב הרמת משהו כבד.

במקרים של תיקון תלוי, (כאשר תהליך התיקון מופרע שוב ושוב עקב הישנות הקונפליקט, ההסתיידות החוזרת ונשנית מובילה בסופו של דבר לעיוות של עמוד השדרה. דבר זה מביא למצבים כמו עקמת (scoliosis – עקמומיות לרוחב או לצדדים), לורדוזיס (lordosis – עקמומיות מוגזמת של עמוד השדרה התחתון קדימה), או קיפוזיס (kyphosis – התעגלות לאחור של עמוד השדרה העליון, המכונה בדרך כלל גיבנת). קיפוזיס בנעורים מכונה מחלת שויֶרמן.

עקמת מבנית לעומת עקמת תפקודית מנקודת המבט של הרפואה החדשה:

עקמת מבנית היא שינוי מבני קבוע של עקומת עמוד השדרה. למרות שהעיוות של עמוד השדרה אינו הפיך, עם ההבנה והידע של הרפואה החדשה ניתן לעצור התדרדרות נוספת.
עקמת תפקודית יכולה לנבוע מאגן או ירך לא מאוזנים, רגל קצרה אנטומית או שרירים מתוחים/תפוסים שמושכים את עמוד השדרה לצד אחד. במקרה כזה, המבנה של עמוד השדרה הוא תקין! בהקשר של הרפואה החדשה, התכווצויות שרירים כרוניות וכיווץ מתמיד של שרירי הגב מתרחשים בתיקון תלוי של קונפליקט יע"ע בעצמה בינונית (במיוחד של "קונפליקט יע"ע מרכזי" הנגרם בגלל טיפול משפיל) או קונפליקט מוטורי של "תחושת תקיעות" (ראו שרירי השלד ). ניתן לשקם עקמת פונקציונלית על ידי טיפול בקונפליקט הבסיסי שגורם לה. יחד עם תרגילים המתמקדים בשחרור והרפיה של השרירים המתוחים, ניתן לשחזר את התנועתיות של השרירים, המובילה ל"יישור" של עמוד השדרה עצמו.קשחת חוליות (Spondylosis ) הינה פגיע בדיסקים בין החוליות. פגיעה בעמוד השדרה המותני היא תוצאה חזרתיות מתמשכת של קונפליקט יע"ע מרכזי. פגיעה באיזור הצוואר (עקב קונפליקט יע"ע אינטלקטואלי) גורמת לקשחת חוליות צווארית (cervical spondylosis, השוו עם צוואר נוקשה וטורטיקוליס הקשורים לשרירי הצוואר). כאשר תהליך התיקון מלווה בדלקת המצב יכונה ספונדיליטיס.

קשחת חוליות (Spondylosis ) הינה פגיעה בדיסקים בין החוליות. פגיעה כזו בעמוד השדרה המותני היא תוצאה חזרתיות מתמשכת של קונפליקט יע"ע מרכזי. פגיעה באיזור הצוואר (עקב קונפליקט יע"ע אינטלקטואלי) גורמת לקשחת חוליות צווארית (cervical spondylosis, השוו עם צוואר נוקשה וטורטיקוליס הקשורים לשרירי הצוואר). כאשר תהליך התיקון מלווה בדלקת המצב יכונה ספונדיליטיס.

מקטעי הזרוע והרגל:

מקטעים אלו מהווים יחידה תיפקודית:

מקטע הזרוע: מקטע השלד והשרירים של הזרוע, כולל האגודל, עצמות שורש כף היד, הרדיוס והאמה, המרפק, הזרוע, עצם הבריח, השכמה, החלק העליון של עצם החזה, כמו גם הצלע השנייה וחוליות החזה השנייה והשלישית (T2 ו- T3) הן כולן יחידה תיפקודית.
מקטע הרגל: מקטע השלד והשרירים של הרגל, כולל עצמות כף הרגל (קרסול, עצם העקב, עצמות הבהונות), השוקית, השוק, הברך, עצם הירך וצוואר הירך, המותן והעצה וכן החוליות המותניות השלישית, הרביעית והחמישית (L3, L4, L5) הן כולן יחידה תיפקודית.

במקרה של קונפליקט יע"ע, נמק של שרירים או דילדול של עצמות עשויים להתרחש בכל מקטע היחידה התיפקודית. מוקד האמר הרלוונטי במדולה של קליפת המוח מופיע בכל המקטע או בסדרה של מוקדים בודדים. לפיכך, התיקון (הסתיידות מחדש של העצם עם נפיחות או כאבי שרירים) מתרחש בכל המקטע בבת אחת או ברציפות במוקדים הבודדים בו.

הערה: מקטעי הזרוע והרגל מעוצבבים דרך עמוד השדרה (ראו התפתחות עוברית).

כאשר עצם הגולגולת (קונפליקט יע"ע אינטלקטואלי) מחלימה, נפיחות גדולה בצידה הפנימי עלולה ללחוץ על קרום המוח החיצוני (dura mater) ולהביא כתוצאה מכך לדלקת קרום המוח (meningitis). אם יש במקביל גם את הסינדרום, כלומר, אצירת נוזלים בשלב פעיל של קונפליקט נטישה או קיום, הנפיחות יכולה להיות גדולה למדי והמצב גורם לכאבי ראש קשים, בעיקר במחצית הראשונה של שלב התיקון (PCL-A). באופן ברור, דלקת קרום המוח אינה מתרחשת כאשר הנפיחות (בצקת) ממוקמת על פני השטח החיצוניים של הגולגולת.

צילום רנטגן זה מראה דלדול עצם (הנראה כאיזור כהה) בכמה אזורים בגולגולת, מה שמעיד על שלב פעיל של קונפליקט יע"ע אינטלקטואלי או קונפליקט אי-צדק ("זה לא הוגן!"). אם קורה בילדות המוקדמת, מצב זה נקרא רככת (עצמות חלשות). רככת יכולה להשפיע גם על הזרוע, הרגליים, עמוד השדרה או כל מערכת השלד (קונפליקט יע"ע כללי). התיאוריה כי רככת נגרמת על ידי מחסור בוויטמין D אינה אלא השערה.

כאב בעצמות הפנים, הנגרם בהמשך לקונפליקט יע"ע הקשור לפנים (לגבי המראה או המוניטין של האדם), נקרא ברפואה הרגילה "נוירלגיה טריגמינלית" (מילולית: כאב טריגֶמינלי – מכיוון שהפנים מעוצבבות על ידי העצב הטריגמינלי. ראו גם אבחונים של נוירלגיה טריגמינלית הקשורים למעטפת העצם ולעור הפנים).

דורבן בעקב הוא בליטה גרמית קטנה בצד התחתון או האחורי של העקב, המתפתחת לאחר פתרון של קונפליקט יע"ע הרלוונטי. הכאב שוכך עם השלמת שלב התיקון (ובתנאי שאין הישנות של הקונפליקט), אך הדורבן עצמו נשאר כחלק מהעצם. כאב בעקב או בתחתית כף הרגל יכול להיות גם תוצאה של קונפליקט יע"ע המערב את החיתולית הכפית (plantar fascia – הרצועה המחברת את עצם העקב לאצבעות הרגליים). הדלקת, המכונה מחלת החיתולית הכפית (plantar fasciitis), מתרחשת במהלך שלב התיקון.

אם קונפליקט יע"ע משפיע על המפרק של בסיס הבוהן הגדולה (MTP-metatarsophalangeal joint), הפירוק ושיקום החוזרים ונשנים של עצם המפרק יוצר עיוות של הבוהן הגדולה, הנקרא הָלוּקס-וָלגוּס (hallux valgus).

כאשר עצם ארוכה, לדוגמה בזרועות או ברגליים מסתיידת מחדש בשלב התיקון, נותר בה חור באזור מסוים שתפקידו לאפשר לנוזל הבצקת להתנקז מהעצם. ברגל, הנוזל המתנקז מהעצם מביא להיווצרות בצקת היקפית זמנית (ראו גם בצקת היקפית הקשורה לוורידי הרגל או לשריר הלב).

דלקת פרקים (Arthritis) היא תיקון של מפרק (ירך, ברך, כתף, מרפק, אצבע) כאשר הוא מלווה בדלקת. מה שמכונה בטעות שיגרון מפרקים חריף (ראו שיגרון הקשור למעטפת העצם) הוא המצב שבו הנוזל בבצקת, בדרך כלל במפרקים גדולים כמו הברך או הכתף, נדחף דרך הסחוס לתוך המפרק וגורם לתפליט מפרקי (ראו גם תפליט צדרי עם נוזל שנכנס לצדר או תפליט בקרום הלב הנובע מהצלעות או מעצם החזה). דבר זה קורה בדרך כלל אם יש אגירת מים עקב הסינדרום. הישנות של הקונפליקט מגבירה גם היא את הנפיחות! כתוצאה מכך, המפרק הופך אדום, חם ונפוח. אם מפרק נפוח כזה מנוקב למטרות ביופסיה, דבר זה יכול לגרום להיווצרות של אוסטאוסרקומה גדולה. נפיחות מחוץ למעטפת העצם מתרחשת גם כאשר הנוזל של בצקת בעצם דולף דרך הקרום של מעטפת העצם. אם הדבר קורה במפשעה או באזור החלק העליון של עצם הירך, הנפיחות מאובחנת לעתים קרובות בטעות כפקקת בכלי הדם.

דלקת מפרקים כרונית (Chronic arthritis) היא סימן לכך שתהליך התיקון לא מסתיים כסדרו בגלל הישנות קונפליקט מתמדת. בדלקת פרקים, אדם נמצא במהירות במעגל קסמים שכן כאבי דלקת פרקים מביאים להפעלת טריגרים ולהגבלת התנועה שהוא מביא, גורמים לעתים קרובות לקונפליקט יע"ע נוסף באותו מקום. במוקדם או במאוחר, מצב זה מביא להקפאת התנועה במפרק, למשל בכתף. מה שמכונה פוליארתריטיס (Polyarthritis) היא דלקת המתרחשת במפרקים "רבים", ומגלה כי האדם בכללותו סבל מקונפליקט היע"ע (קונפליקט יע"ע כללי). מה שמכונה מחלת סטיל (Still’s disease) היא שילוב של כאבי מפרקים ביחד עם פריחה בעור. במונחי הרפואה החדשה, הדבר מעיד על שלבי תיקון של קונפליקט יע"ע וגם של קונפליקט פרידה הקורים בזמן דומה וככל הנראה נובעים מאותו מצב או ארוע קונפליקטיבי.

בתיקון תלוי, ההישנות החוזרת של בריחת סידן (בשלב הפעיל של הקונפליקט) ואחריה הסתיידות מחדש (בשלב התיקון), אם היא מתרחשת לאורך זמן רב, מעוותת בסופו של דבר את מפרקי האצבעות, בגלל הצטברות של יותר ויותר רקמת עצם היוצרת יבלת גרמית בעצמות המפרק המושפע (אוסתיאופיט – osteophyte).

מה שנקרא תסמונת התעלה הקרפלית מתרחשת כאשר נפיחות של עצמות, רצועות או גידים, במהלך שלב התיקון, מצמצמת את התעלה הקרפלית (המעבר בין שורש כף היד לכף היד עצמה) ומפעילה לחץ על העצב המדיאני, אשר מגיע מן האמה אל כף היד. מכאן התסמינים האופייניים של עקצוץ, חוסר תחושה וכאב עצבי חד ונוקב העובר משורש כף היד ועד לזרוע כולה. בהתבסס על הרפואה החדשה, מצב אינו תוצאה של "בלאי עקב שימוש שגוי או עודף בכף היד", כפי שנהוג לחשוב, אלא של קונפליקט יע"ע הקשור ביד או בידיים.

דלקת בגיד שורש כף היד מתפתחת לאחר פתרון של קונפליקט מיומנות. דלקת בגיד אכילס מגלה כי קונפליקט היע"ע היה קשור לכף הרגל. דלקת גידים הסתיידותית של הכתף מתרחשת כאשר משקעי סידן נוצרים בשרירי השרוול המסובב של הכתף כתוצאה מתיקון תלוי, בגלל הישנות של קונפליקט יע"ע הקשור ליחסים, או בגלל הכאב בכתף עצמו. דלקת גידים המשפיעה על המרפק קשורה בדרך כלל ליע"ע עקב פעילות ספורטיבית כגון טניס (לדוגמה בגלל משחק גרוע), ומכאן, המונח "מרפק טניס" (epicondylitis). בורסיטיס היא דלקת של הבורסה, הכרית המפרידה את העצם מהרקמות הרכות שסביבה. תופעה זו קורית בדרך כלל קרוב למפרקים כגון המרפק, הברך, הירך או הכתף, בהתאם לקונפליקט היע"ע הספציפי.

אם יש אצירת נוזלים בגוף, עקב הסינדרום בצינוריות האיסוף בכליות, דלקת הפרקים הופכת להיות צינית (שיגדון, גאוט – Gout) הגורמת לכאב חריף. מה שנקרא "התקף גאוט" מתרחש במהלך משבר התיקון

רמת חומצת השתן הגבוהה האופיינית לאצירת הנוזלים, היא המעוררת את האמונה כי תזונה צמחונית או דלת פורינים תקל את הכאב. מנקודת המבט של הרפואה החדשה, זהו דווקא קונפליקט של נטישה או של איום על הקיום הבסיסי, המעורר את הסינדרום, והוא הדבר שיש לטפל בו! צינית במפרק בבסיס הבוהן הגדולה נקשרת בפולקלור הרפואי לצריכת אלכוהול עודפת, למרות שלא כל שתיין כבד מפתח מצב זה והמנעות מאלכוהול אינה מונעת אותו! אם, לעומת זאת, השיכרות מעוררת קונפליקט של "אני לא מסוגל ללכת או לא מסוגל לשמור על איזון", יש בכך כדי לתכנת מראש את התקף הצינית אצל השיכור; המצב ישפיע על בוהן ימין או שמאל בהתאם לצדיות האדם ולתוכן קונפליקט היע"ע (האם קשור לאם, לבן הזוג, לילדים).

סרטן עצמות ואוסטאוסרקומה

בנסיבות רגילות, כאשר עצם או מפרק מתרפאים, מצטברת גרומת גם מסביב לעצם, מתחת לשכבה המגינה של מעטפת העצם. הצטברות הגרומת (המוצגת בצבע לבן בצילום הרנטגן) יוצרת שרוול מעובה זמני סביב העצם כדי לייצב את קטע העצם הפגועה בזמן שהתיקון מתבצע. ברפואה הרגילה, עם זאת, "גדילה" זו של הגרומת נחשבת לפעמים כמוגלה ויכולה אף להיות מאובחנת כסרטן עצמות (השוו ל"סרטן העצמות" בשלב הפעיל של הקונפליקט). "גידול" לכאורה כזה בעצם הירך, באגן, בזרוע או בצלעות מסווג בדרך כלל כסרקומה ע"ש יואינג (Ewing’s sarcoma).

שימו לב: אם נוצר במעטפת העצם קרע, בגלל פציעה (תאונה, נפילה, שבר בעצם) או שמבוצע ניקור לביופסיה בבדיקה רפואית, הגרומת הרכה מוצאת את דרכה דרך הקרע או החור במעטפת העצם, נוזלת לתוך הרקמה הסובבת ויוצרת אוסטאוסרקומה גדולה (השוו עם סרקומה של השרירים וסרקומה של רקמת חיבור). ברפואה המקובלת, אוסטאוסרקומה נחשבת לסוג של סרטן עצמות "ממאיר" עם פרוגנוזה גרועה.

ללא פגיעה או ניקוב מעטפת העצם, היתה נוצרת נפיחות בצקתית פשוטה במעטפת, הנוזלים של הבצקת היו משתחררים דרך המעטפת אך הגרומת היתה נשארת בתוכה ומסייעת בתיקון העצם. התהליך הטבעי היה אז דומה לשיגרון חריף במפרקים שהיה מגיע להפוגה לאחר פרק זמן מסוים. עם הבנות הרפואה החדשה, ניקור עצם ללקיחת ביופסיה היה הופך מיותר לחלוטין. הניסיון שלנו מראה שסריקת CT של המוח מספקת מידע רב יותר ואמין הרבה יותר על תצורות היסטולוגיות, מאשר כל ביופסיה.

בנוסף לניקור ויצירת אוסטאוסרקומה מלאכותית, זרימת הגרומת מן העצם המנוקרת לתוך הרקמה השכנה מובילה לבריחת סידן, ובסופו של דבר, לפירוק של העצם הפגועה. במקרה של אוסטאוסרקומה סביב הברך, לדוגמה, התוצאה היא בדרך כלל קטיעה של הרגל.

הערה: הכאב בעצם ממשיך ככאב פנטום לאחר הקטיעה,כל עוד שלב התיקון נמשך, ממש כאילו העצם עדיין במקומה (ראו מקטע רגל). בנוסף, לאדם הקטוע יש בנוסף גם לוקמיה כל עוד שלב התיקון נמשך ועד שהוא יושלם ברמה הרגשית וברמת המוח. כאבי פנטום שבים ומתרחשים גם עם כל הישנות קונפליקט! הדבר נכון גם לגבי כאבי פנטום ראומטיים עקב שלב פעיל מתמשך של קונפליקט פרידה חמור הפוגע במעטפת העצם

בניקור של הצלעות, הגרומת עלולה לנזול אל תוך השד. בעוד שקונפליקט יע"ע הקשור לצלעות נגרם בדרך כלל בעקבות אבחנה של סרטן השד. הרי שאם נמצאה גרומת מוקשחת בשד (כתוצאה מניקור של הצלעות) היא תאובחן בדרך כלל כ"סרטן שד גרורתי", אם כי ה"גידול" (למעשה גרומת שנזלה ויצרה אוסטאוסרקומה מלאכותית) אפילו לא דבק ברקמת השד. במצב זה, כריתת השד ולאחריה טיפולי כימותרפיה הם ה"טיפולים" הסטנדרטיים. במצב זה, עבור נשים שאינן מכירות את הרפואה החדשה, קונפליקטים נוספים של יע"ע הם רק עניין של זמן

אוסטאוסרקומה במיצר בית החזה (מדיאסטינום – mediastinum) מתפתחת כאשר גרומת דולפת מתוך חוליית בית החזה לתוך מיצר בית החזה. דבר זה מסוכן במיוחד מכיוון שהגרומת המתקשחת יכולה לדחוס את הלב (השוו עם טמפונדה של קרום הלב), את קנה הנשימה, הריאות או כלי הדם העוברים שם. הצטברות גרומת קרוב לסמפונות מאובחנת לעתים קרובות כ"קרצינומה של תאים קטנים בסימפונות ". במציאות, "התאים הקטנים" הם גרומת!

ד"ר האמר ממליץ להסיר בניתוח את הגרומת ממיצר בית החזה, כדי למנוע סיבוכים.

במקביל לעצם או למפרק הנרפאים (מקונפליקט יע”ע מקומי) מתפתחת במוח בצקת במדולה של קליפת המוח, במהלך המחצית הראשונה של שלב התיקון (PCL-A) המופיעה ב-CT במוח כאיזור כהה (בעל דחיסות נמוכה).

בדוגמה זו, יש בצקות בצד ימין ושמאל של המדולה של קליפת המוח(חיצים כתומים), המגלים כי האדם קישר קונפליקט של ביצועים פיזיים הן עם בן/בת זוגו והן עם וילדיו, והדבר מתבטא ככאב בשתי הברכיים (לחצו למפה של ממסרי ליבת קליפת המוח), (ראו קונסטלציות בליבת קליפת המוח).

נפיחות כללית במדולה של קליפת המוח, כפי שניתן לראות בתמונה זו (בחתך CT גבוה יותר), מתרחשת בדרך כלל בשלב התיקון של קונפליקט יע"ע כללי, אשר השפיע על ממסרים רבים בו זמנית. הנפיחות גורמת לכאבי ראש קשים.

הערה: בצקת נרחבת עלולה לדחוס את החדרים הצדדיים במוח (ראו הידרוצפלוס). במקרים קיצוניים, נפיחות יכולה להוביל לתרדמת מוחית. דבר זה קורה בדרך כלל רק עם אצירת נוזלים חריפה (הסינדרום), כתוצאה של קונפליקט נטישה/קיומי בשלב פעיל, הקורה במקרים רבים עקב אשפוז. עירוי תוך ורידי הניתן אף הוא לעיתים קרובות במהלך אישפוז, תורם עוד יותר לעודפי הנוזלים בגוף!

משבר התיקון (אפילפטואידי) הוא השלב של התב”מ בו הבצקת במוח, כמו גם הבצקת סביב העצם או המפרק המתאחה, מסולקת על ידי פולס סימפתטי. דבר זה מפחית הן את הנפיחות והן את הכאב. תסמיני משבר התיקון הם קור כללי בגוף ("ימים קרים") עם צמרמורות, זיעה קרה ותחושת אי-נוחות עקב הסטרס המוגבר.

מטרה ביולוגית (בשכבת מזודרם חדש מתבטאת רק בסוף התב”מ): עם סיום שלב התיקון, העצם המשתקמת לגמרי ואף מתחזקת ביחס למצבה טרם קרות הקונפליקט

הערות והיבטים מיוחדים:

השפעת הקונפליקט בעצמות בצד ימין או שמאל של הגוף, נקבעת על ידי צדיות האדם ותוכן הקונפליקט (האם נקשר לאמא-ילד או שותף-סביבה).
בכל האיברים הנובעים מהמזודרם החדש ("קבוצת העודפים"), כולל העצמות, המטרה הביולוגית מושגת רק בסוף שלב התיקון. לאחר השלמת התיקון, האיבר או הרקמה חזקים יותר מבעבר, מה שמאפשר לאורגניזם להיות מוכן טוב יותר לקונפליקט מאותו סוג.