שרירי הלסת
התפתחות ותפקוד: שרירי הלסת, או שרירי הלעיסה, הם קבוצה של ארבעה שרירים מכל צד של הלסת, המניעים את הלסת במפרק הלסתי-רקתי (temporomandibular joint). הם מספקים את היכולת לפתוח ולסגור את הפה ולנשוך וללעוס מזון. שריר הַמִּלְעָס הוא שריר הלעיסה העיקרי. הוא מחובר לעצם הרקה וללסת, ומכסה את צידי הלסת ממש מאחורי הלחיים. זהו השריר העיקרי המאפשר להדק את הלסת ולטחון מזון עם השיניים; הוא משמש גם כדי לשלוט על תנועת הלסת במהלך הדיבור. שרירי הלסת הם שרירים משורטטים, מקורם במזודרם החדש, והם נשלטים הן מהמדולה של קליפת המוח והן מקליפת המוח המוטורית.
שכבת נבט: מזודרם חדש
רמת המוח: לשרירי הלסת שני ממסרי בקרה השולטים על:
- הפעילות הטרופית (תזונה ותחזוקה) של השריר, נשלטת מהמדולה של קליפת המוח;
- תנועתיות השרירים והזזתם נשלטת מקליפת המוח המוטורית.
שרירי הלסת בצד ימין נשלטים מהצד השמאלי של המוח; שרירי הלסת בצד שמאל נשלטים מהצד הימני של מוח. לפיכך, יש הצלבה בין המוח לאיבר
קונפליקט ביולוגי: הקונפליקט הטרופי הקשור לשרירי הלסת הוא קונפליקט של ירידת ערך עצמי עקב תחושה של לא-יכול או לא רשאי "לנשוך" יריב (שאסור "לנשוך אותו", מתחרה, עמית, חבר לכיתה, מורה, בן משפחה, קרוב משפחה, שכן)
הקונפליקט המוטורי הוא אי-יכולת "לחטוף" או "ללכוד" משהו שאדם חפץ בו (בדומה לחיית טרף החוטפת או לוכדת עם לסתותיה. ראו גם קונפליקט נשיכה הקשור לשנהב השן ולזגוגית השן) או, באופן פיגורטיבי, לא להיות מסוגל לומר משהו או להביע את עצמך (לנשוך עם מילים). ניתן לחוות את הקונפליקט גם במונחים אמיתיים כמו "לא להיות מסוגל לפתוח את הפה מספיק רחב או "כמו שצריך" או "לא רוצה לפתוח את הפה" (למשל, במהלך טיפול שיניים). זהו סוג של קונפליקט מוטורי מקומי ("לא מסוגל להזיז את הלסת").
התנהלות התב”מ:
שלב פעיל: עם קרות הקונפליקט מתחיל אובדן תאים (נמק) של שריר הלסת (היבט הנשלט מהמדולה של קליפת המוח) המביא לדלדול של השריר.
בהתאמה להגיון האבולוציוני, קונפליקטים של ירידת ערך עצמי (יע"ע – עקב תחושה של כישלון לעשות, לבצע, ברמת האורגניזם או האיבר/רקמה. לרוב באופן לא מודע) הם נושאי הקונפליקט העיקריים הקשורים לאיברים הנשלטים מהמדולה של קליפת המוח, שמקורם בשכבת הנבט מזודרם-חדש.
במקביל, בהתאם לעוצמת הקונפליקט, נוצר שיתוק הולך ומתגבר של שרירי הלסת (היבט הנשלט מקליפת המוח המוטורית) אשר משפיע על היכולת להזיז את הלסת (מכונה גם הפרעה תפקודית במפרק הלסתי-רקתי – TMJD). קשיים בפתיחה או סגירה של הפה, הנקראים לסת-נעולה (lockjaw) אשר מיוחסים למחלת הצפדת (טטנוס), קשורים גם הם למפרק הלסתי-רקתי (TMJ).
הערה: בעוד ששני הקונפליקטים אינם קשורים ברמת המוח והם מופעלים כל אחד מסיבותיו, הרי שבמציאות, שיתוק גובר בשרירי הלסת יכול להביא לקונפליקט יע"ע אשר יגרום לדלדול שרירים, ומנגד, דלדול שרירים עקב קונפליקט יע"ע יכול להביא לקושי תפקודי של הלסת שיביא לקונפליקט "אי-יכולת" ולשיתוק גובר. מסיבה זו, וכפי שקורה בשרירים רבים, גם כאן שני הקונפליקטים רצים יחדיו במרבית המקרים.
שלב התיקון: הדלדול (נמק)של שרירי הלסת משוקם עם שגשוג של תאים; שיתוק השריר יכול להימשך לתוך חלקו הראשון של שלב התיקון (PCL-A).
משבר התיקון מתבטא בעוויתות של שרירי הלסת. חריקת שיניים (ברוקסיזם), שחיקה מוגזמת של השיניים ו/או הידוק (נעילת) לסתות, מתרחשים בדרך כלל במהלך השינה. לאחר משבר התיקון, במהלך החלק השני של שלב התיקון (PCL-B), תפקוד שרירי הלסת חוזר לקדמותו.
התמשכות התסמינים מעידה על הישנות של הקונפליקט (תיקון תלוי) עקב טריגרים.
הערות והיבטים מיוחדים:
- השפעת הקונפליקט בשרירים של צד ימין או שמאל של הלסת נקבעת על ידי צדיות האדם ותוכן הקונפליקט (האם נקשר לאמא-ילד או שותף-סביבה).